בתאריך 23 ליולי של שנת 1942, ראש היודנראט (Judenrat) בגטו וורשה אדם צ'רניאקוב (Adam Czerniaków) שלח יד בנפשו. יום קודם לכן, פתחו הנאצים באקציה גדולה מאוד לפינוי יהודי הגטו למחנה ההשמדה טרבלינקה. הם דרשו את שיתוף הפעולה המוחלט של היודנראט והעומד בראשו. ככל הנראה, צ'רניאקוב התאבד כי לא רצה לשתף פעולה עם הנאצים ברצח עמו.[1] אך עוד לפני האקציה, הוא איבד את כל התקווה להציל את יהודי גטו וורשה. בנסיבות דומות, ראש היודנראט של גטו לודז' מרדכי חיים רומקובסקי (Mordechaj Chaim Rumkowski) העדיף לשתף פעולה עם הנאצים גם באקציות כאלה. הוא טען שכך יציל כמה שיותר יהודי גטו לודז'. השתמר אפילו הנאום שלו בו רומקובסקי דרש מאסירי גטו לודז' למסור לו את הילדים, ולמסורם לידי הנאצים.[2] היו חילוקי הדעות בקרב היסטוריונים בדימוי צ'רניאקוב, אך כמעט כל הניצולים ראו ברומקובסקי בוגד ומשתף פעולה ברצח עמו.
בעבודה זו אערוך השוואה בין הדימויים מצד אסירי הגטאות של צ'רניאקוב ורומקובסקי. מורכבות אישיותם של יו"ר היודנראטים הנזכרים, מורכבות המצב והנסיבות בהן הם פעלו, מורכבות נושא הגטאות עומדות בלב העבודה. השוואה כזו דורשת את הבנה מעמיקה של ההקשר ההיסטורי בו פעלו ראשי היודנראטים. כדי להגיע להשוואה מבוססת יותר, אתחיל מן ההקשר ההיסטורי בו פעלו.
מבוא
פרק א'. אדם צ'רניאקוב
הדימוי של צ'רניאקוב כנגד והתפיסות האידיאולוגיות שלו
המנהיגות והמדיניות של צ'רניאקוב והדימוי שלו
פרק ב'. מורדכי חיים רומקובסקי
דימוי רומקובסקי מצד אסירי הגטאות כנגד אישיותו ותפיסותיו האידיאולוגיות
המדיניות של רומקובסקי כנגד הדימוי שלו
דיון וסיכום
ביבליוגרפיה
