סיפורו של עשו מופיע בספר בראשית ומתאר את לידת התאומים עשו ויעקב לאחר עשרים שנות עקרותה של רבקה, אשת יצחק. דמותו המקראית של עשו זכתה לייצוגים רבים בתרבות, בשירה ובאומנות, וביניהם שירה של המשוררת יהודית כפרי. השיר "עשו" עוסק בכאב הגדול עמו מתמודד עשו לנוכח האפלייה הקשה שחווה מצד אמו לטובת הבן יעקב. בעבודה זו אציע פרשנות לשיר תוך בחינת דמותו של עשו והתפתחותה לאורך השיר ביחס לדמותו המקראית.
אף שכותרת השיר הינה "עשו", השורות הראשונות מתרכזות באזכור דמותו של יעקב ובהצגת אהבתה והעדפתה הברורה של רבקה כלפיו: "ורבקה אוהבת את יעקב, כתוב." הדברים הכתובים מציבים עובדה חד משמעית ובלתי ניתנת לערעור. בשל היותו של הכתב על-מותי, ניתן לראות בו אוטוריטה המאפשרת ביסוס והטמעה של רעיונות. כך, מגולם הפער ביחסי הכוחות בין שני האחים. המשפט השני שהינו "כתוב" הוא האמירה שאמרה רבקה ליעקב. על אף שאין השיר מזכיר את תוכנה של האמירה, הקורא הבקיא בסיפור המקראי מבין כי שורה זו מתייחסת לפרשיית גנבת הברכות שבספר בראשית, פרק כ"ז.
המילה הראשונה בשיר מתחילה בו' החיבור ובכך מרמזת על סצנה אחת מתוך סאגה משפחתית מתמשכת העוסקת ביחסי היריבות בין האחים עשו ויעקב אשר האחד הוא הבכור והשני הוא הנבחר. דמויותיהם של יעקב ועשו מנוגדות זו לזו באופן שעשוי להסביר מדוע יעקב זוכה בברכה שעשו הבכור היה אמור לקבל. לפי הסיפור התנ"כי, בהיותו על ערש דווי, רצה יצחק לברך את עשו בנו האהוב, אך רבקה הערימה על יצחק ובמקום עשו שלחה את יעקב אותו רצתה שיברך.
