מהי הבעיה העקרונית בלימוד גמרא עמה מבקש המחבר להתמודד במאמר זה?
הבעיה העקרונית היא: שאלת המשמעות של הנלמד, כלומר כיצד ניתן לפתור את הקשיים הנוגעים למהות לימוד הגמרא: בהנחה שהלומד קורא כיאות את הכתוב לפניו ומבינו כראוי, הוא עשוי להתקשות בתכנים הנלמדים. ואם כן כיצד ניתן להתמודד איתם? . (איך נתמודד עם לומד שתוצאת ההבנה שלו היא שהחשיבה של האמוראים מפולפלת מדי לטעמו, נוגדת את השכל הישר, מסקנותיהם חסרות ביסוס ודרשותיהם חסרות משמעות - אולי מוטב היה שלא ילמד זאת. בנוסף, בעיות אלו, מהוות מכשול גדול למוטיבציה של התלמיד להתקדם ולהתגבר על הקשיים הקשורים להבנת דברי הגמרא עצמם. אם אין לו עניין במה שחכמים אומרים, מדוע לו להתאמץ ולפענח את דבריהם המוגשים בצורה מסובכת וקשה לפיענוח?).
מהי הסוגיה בה בחר המחבר כדי להדגים את טענותיו ומדוע בחר בה?
סוגיה במסכת שבת, מדף ד ע"א ועד ה ע"א, המחבר בחר דווקא בה, מפני שאחת הבעיות הקשות בה היא בעיית האוקימתא הדחוקה. אולם לא רק זו. כל מהלך הסוגיה שופע תירוצים דחוקים ומאמרים דחויים של אמוראים, שנראים, אחרי דחייתם, כמי שלא היה להם קיום מתחילתם. כמו כן, הקיצוניות של הדוחק באוקימתות שבה, וגם מפני השיטתיות המובנית של הסוגיה. בנוסף, סוגייה זו במבט ראשון אינה מתיישבת כלל עם השכל הישר ועם התביעה של התלמיד להיגיון סביר בגמרא.
