הפיוט הינו פיוט מן הראשית התקופה הקלאסית של המאה השישית לספירה. הכותב שלו ייני, אולי הפייטן הקלאסי הראשון( לפחות המוכר לנו) הגיע אלינו דרך מערכת פיוטים אשר שרדה במנהגי אשכנז וחלקם נשמרו היטב בתרבות היהודית. הרעיון המרכזי של הפסוק, אשר אליו מתייחס הפיוט, הוא העובדה כי כאשר עמדו בני ישראל מול הים הסוער נתגלה כי אין העומד בפני רצון האלוהים וכאשר העם יבקש את עזרתו הוא ידע אפילו לקרוע ים שלם אל מול עיניהם ולחסל את האיום שנראה אז בעיני העברים כאיום פטאלי.
הפיוט בעל תכונות אשר הופכות אותו לפיוט קלאסי מובהק. ראשית הוא מדבר על תוכן לאומי ולא אישי, תכונה אשר מאפיינת את הפיוט מתקופת ספרד ואילך, אך לא עד לאותה העת. שנית הפיוט משתמש בכינויים ולא מתייחס לאובייקטים שונים בשיר בצורה מפורשת. עם ישראל מכונה עמו ושם האל אינו נאמר במפורש או בדרך עקיפה, אלא האזכור שלו נעשה על ידי אזכור כינוי כלשהו אשר עולה מתכונותיו. מערכת הפיוט נעשתה למען תפילה ועל ידי חיבור לתפילה. הפיוט נועד לשימוש בבית הכנסת ולא לצורך אחר( ועל כך להלן). הפיוט אמור לייצג את מסגרת התפילה כתחליף לאורח החיים היהודי שלאחר חורבן המקדש. הוא נועד לחזק את ההווי הדתי של האדם על ידי התפילה כאשר מקורותיו של הפיוט הם מקורות המקרא והפירושים השונים שחז"ל נתנו לסיפור המקרא.
כאשר בני ישראל כשהבינו כי הם נמצאים בצרה גדולה צעקו על האלוהים בקול גדול וביקשו ממנו ישועה. כאשר פנו אל משה בישועה עשו זאת בצורה שמראה על אובדן עשתונות. כך, הם שאלו אותו האם אין מספיק קברים במצרים שהיה צריך להוציא אותם למדבר על מנת שימצאו את מותם שם.
