רבים סבורים ששפת הסימנים היא אוניברסלית. הם מופתעים מאוד לגלות שלקהילות חירשים שונות ברחבי העולם, יש שפות סימנים שונות. שפות הסימנים השונות נבדלות זו מזו לא רק באופן בו מסומנות מילים זהות, אלא גם באוצר המילים שלהן, באבני הבניין שלהן( כגון תבניות כף-יד) ובמבנה הדקדוקי שלהן. בעבר, הסברה ששפת הסימנים היא שפה אוניברסלית הייתה שכיחה ביותר. למרבה ההפתעה, סברה זו הייתה נפוצה לא רק בקרב הציבור הרחב, אלא אף בקרב חוקרים ואנשי מקצוע שעבדו עם חירשים ולקויי שמיעה, ואפילו בקרב החירשים עצמם!
דוגמה לסברה זו מופיעה במחקרם של רובין באטיסון ואי' קינג ג'ורדן (Battison & Jordan 1976) המצטטים את ברטייא, סופר חרש בין המאה ה-19:
"For centuries scholars from every country have sought after a universal language and failed. Well, it exists all around, it is sign language"
גישה דומה אבל לא זהה, ניתן למצוא בדבריו של סופר אמריקני בשם מייקלס שחיבר מדריך לשפת הסימנים:
"The sign-language is universally used by the deaf people, and though all nations don't use the same mode of signs, one having the knowledge of the signs delineated will experience little, if any difficulty in understanding other modes, and of being understood by those who use a different mode"[1]
