"בית הבובות" של ק.צטניק (יחיאל דינור) מתאר בית-זונות שהפעילו הנאצים באחד ממחנות העבודה שלהם המכונה בספר "נידרוולדן", ובו נוצלו נשים יהודיות. גיבורתו הראשית של הספר הינה דניאלה-דניש פרלשניק, שבסופו של דבר מאבדת עצמה לדעת לאחר שאינה יכולה לסבול עוד.
בית הזונות מתואר כ"מחנה חדווה" לעומת מחנה העבודה הרגיל. הבנות שנשלחו אליו ניצלו אמנם מגורלן של הבנות שנשלחו למחנה העבודה, אולם נידונו לגורל מר מסוג אחר. חלקן נכלאו בכלובים ושימשו לניסויים מזוויעים המתוארים בספר לפרטי פרטים, ביניהם עקירת הרחם, הפלות כפויות, הפריה מלאכותית, לידות מוקדמות, ועוד. אחרות אולצו לקיים יחסי מין עם הגרמנים, וחייהן היו תלויים ביחסן ל"לקוחותיהם". "לקוחות" בלתי-מרוצים יכלו להתלונן לפני אלזה, האחראית הגרמנייה על הבנות, ולמסור לה את המספר שנחרת על חזה של כל בת שנשלחה ל"מחנה החדווה", לצד הכתובת בגרמנית 'פלד הורה', היינו: זונת שדה. הבנות האומללות שדווח עליהן נידונו לעונש הלקאה אכזרי מידי ה"קאליפאקטוריות" המפלצתיות, והן נקשרות לכיסאות ומוצלפות בפרגולים, ומשם נשלחות אל מותן. עונש כזה היה עשוי להיות מוטל גם בשל עבירות פעוטות כגון התרשלות בסידור המיטה. פעם בשבוע נאלצו הנערות לעבור "בדיקות רפואיות" סאדיסטיות.
ק.צטניק מעביר את הקורא באבחה אחת מן החיים הנורמליים שלפני המלחמה, אל הגיהנום הנאצי הנפער לו פתאום. מעבר זה מתבטא בסיפורה של דניאלה, שבפרוס המלחמה נוסעת עם כיתתה מלודז' לטיול בקראקוב, וחולמת על ארמון המלכים שם, על קברו של המשורר הלאומי של פולין, אדם מיצקביץ', ובעיקר על המפגש עם אחיה הגדול, הארי, החי בקראקוב.
