בסיפור ישנם אירועים מהעבר ו/ או הארות לאחור, אשר בונים את הסיפור. האירועים בסדר הכרונולוגי והבלתי כרונולוגי משפיעים על משמעות הסיפור. הסיפור עצמו מסופר בגוף ראשון, כך המספר יוצר הרגשה של קרבה ואינטימיות. היצירה איננה מסופרת בסדר הזמנים, בכדי להעביר לקורא את המצב הרגשי בו נמצא המספר. צורת כתיבה זו מסבירה את הרעיון לפיו מתרחשים אירועים משמחים (חתונה), אולם אבי הכלה נמצא במצב רגשי אחר. הזמנים השונים המסופרים לא לפי סדר כרונולוגי מבהירים את המציאות היומיומית של ניצולי השואה.
דמויות ספרותיות עוברות תהליכים נפשיים במהלך העלילה, תהליכים אלה מעצבים את הסיפור. תחילה, הדמות המרכזית בסיפור- האב, מתאר את חייו ואת הרצון העז שלו להשיא את בתו. לאחר מכן, כאשר הבת מביאה את חתנה לעתיד האב מבין כי החתן הוא נצר למשפחה ניצולת שואה, כאשר דוד החתן היה "קאפו" והאב רצח אותו כנקמה על הסגרת אחיו הקטן לגרמנים. מרגע ההיכרות ועד החתונה האב עובר כמין מסע אל העבר, המובא לידי ביטוי בחלומות ובזיכרונות מהעבר. האב עובר מהדחקה עד להפנמה מוחלטת בחתונת בתו. לצורך אימות הנתונים הללו האב מבקש את עזרת הדמות השנייה בסיפור והיא סטאשק, חברו הטוב ביותר. סטאשק גם הוא ניצול שואה, ולקח חלק ברצח הדוד. במהלך כל הסיפור סטאשק נמצא במצב הדחקה טוטאלי, מצב שבא לידי ביטוי גם בחיי נישואיו (נישואים בפעם השלישית) וגם בזיכרונותיו שלא מסופרים, בניגוד לאב.
