1. תחנה ראשונה- ספרות ילדים ביידיש.
בעבר, לא היו טקסטים ביידיש שמיועדים לילדים (בר אל, תשס"ג). היו, אמנם, דמויות המאופיינות כילדים על פי גילם הביולוגי, אך תוארו בספרים באופן שלא מאפיין כלל ילדים אלא מבוגרים. ניתן לומר כי לילדים בספרות יידיש היה דימוי מדוכדך וטראגי, וכי גם כאשר הופיעו בספרים דמויות של ילדים- הספר לא ממש היה מיועד לגילאים צעירים ולא דיבר אל נפש הילד ותחומי העניין הטבעיים שלו (כהן, 2020).
בעקבות כך, נוצר מצב בו ילדים יהודים בגולה היו קוראים טקסטים תנ"כיים, סיפורים על שדים ודיבוקים או רומנים המיועדים למבוגרים. אמנם נמצאו שני ספרונים מהמחצית הראשונה של המאה השמונה עשרה ומתחילת המאה התשע עשרה שנועדו לילדים, אך מדובר במקרים בודדים ויוצאים מן הכלל.
2. "המצאת מסורת"
מסורת תרבותית היא מרקם המורכב, בין היתר, מרפרטואר של טקסטים שונים, ממכלול של מנהגים וממחזור קבוע וממוסד של ריטואלים וטקסים שאותם כוננו יוצרים שונים. תפקיד המסורות הללו היא להמחיש תכנים ומסרים ולסייע בהעברתם למשתתפים בהם ולצופים בהם. המופעים המסורתיים כוללים שחקנים, תפאורה, לבוש ותנועה- על כל אלו אחראים המעמידים (שביט, 2006).
3. פוסט מודרניות וספרות הילדים העברית
הגדרת הפוסט מודרניזם מקבלת משמעות מתוך שלילה של הגדרה אחרת. הפוסט מודרניזם מערער על הגמוניות שונות, ובעיקר מערער על ההגמוניה שקובעת עבור הכלל מה חשוב ומה לא, מה ייאמר ומה לא. ניתן לראות ביטויים של פוסט מודרניזם החל משנות ה-80 של המאה ה-20. בתקופה זו, מגמות פוסט מודרניות אלו כבשו, לראשונה, את השיח והשתלטו עליו במידה רבה. לטענת הפוסט מודרנים, כולם חשובים במידה שווה וקולם של כולם ראוי להשמע במידה שווה.
