לאה גולדברג היא אחת מסופרות הילדים המוכרות והידועות בתולדות מדינת ישראל. לשיטתה של לאה גולדברג, מטרותיה של ספרות הילדים היא להעביר מסר שקיים מעבר להעברה של הסיפור עצמו. כלומר, החשיבות היא לא העברת הנרטיב הסיפורי אל הילד, או אל הקורא, אלא לחדד מסר מסוים דרך תיאור הסיפור. המסר העיקרי של העולם הספרותי של הסופרת היה האידאל ההומניסטי- אסתטי. משמעות הדבר כי על האדם להיות משכיל ובעל תרבות רחבה ברוח תנועת ההשכלה, על הערכים השונים שמהווים את תפיסת העולם של אותה התנועה. היא בקשה לעניין את הילד ולספק את יצר הסקרנות שלו תוך עיסוק בחידות ובסוגיות מעניינות של העולם הסובב את הילד, והרחבת העולם של הילד. המטרה היא ליצור ילד בעל תפיסה של תרבות רחבה אשר יכול לצאת מן הפרובינציאליות של חייו וסביבת מגוריו, ולהבין תופעות שונות אשר מתרחשות בחברות שונות בעולם.
מבחינה אסתטית לארה גולדברג ראתה בדרכי הביטוי הלשוניות ערך בפני עצמו ולא רק דרך נכונה להעביר את המסרים שהיא מעוניינת בהם. היא יוצרת נורמה ספרותית אשר מביאה לסטנדרט מסוים של השפה. על ידי כתיבת הסיפור באופן הזה היא ביקשה להעביר נורמות וחוש אסתטי מסוים לקוראים כבר מתחילת ימי הקריאה הראשונים שלהם. המטרות הספרותיות האסתטיות וההומניסטיות אשר עמדו במרכז כתיבתה של לאה גולדברג שונים מסופרים אחרים אשר כתבו באותה התקופה. עבור אותם הסופרים, שכתבו את כתביהם בימי ראשית היישוב והעשורים אשר קדמו להקמת המדינה, המטרה העיקרית הייתה חינוך לאומי שיכשירו את הדור הצעיר לרשת את הארץ. המטרות האחרות הוזנחו לעומת המטרה העיקרית שהייתה צו השעה דאז.
