שאלה 1
א' .1
כמו אחרים מבין הפילוסופים הפרה-סוקרטיים (למשל, אנאכסימנדר), גם הרקליטוס חשב שלקיומו של היקום אין נקודת התחלה אשר בה נוצר יש מאין, אלא היקום התקיים מאז ומעולם. לכן, בחשיבתו הפילוסופית, הוא לא חיפש את מקור הדברים אלא התרכז בניסיון להבין את המציאות כפי שהיא וכן בהבנת עצמו.
בניגוד לאנאכסימנדר אשר האמין בקיומו של חומר מקורי, או בסיסי, אשר ממנו התפתחו הדברים כפי שאנחנו מכירים אותם, הרקליטוס לא האמין בקיומה של מהות, או חומר בסיסי אשר יש לו קיום מתמשך מעבר לשינויים. לדעת הרקליטוס, במקום מהות בעלת קיום מתמשך, מה שיש זה תהליך מתמשך אשר אף אחד מהחומרים, או המהויות המשתתפים בו איננו מתקיים באופן קבוע או נצחי. במילים אחרות, הכול הוא מהומה ומריבה או, ע"פ ניסוחו של הרקליטוס, "הכול מתהווה ע"פ המאבק". ע"פ רעיון זה, שהוא הרעיון המרכזי הראשון במחשבתו של הרקליטוס, הדברים נמצאים במצב של השתנות מתמדת והמציאות היא שדה קרב של הפכים הנלחמים זה בזה.
שאלה 2
א' - הדומה בין אמפדוקלס לקודמיו:
אמפדוקלס קיבל את הנחתו של פרמנידס שהעולם הקיים הוא נצחי. כלומר, אין נקודת התחלה שבה נוצרו, או נבראו, הדברים (או העולם) וגם אין נקודת זמן, או תהליך מתמשך, שבו העולם מתכלה והופך לבלתי קיים. השקפה זו לגבי נצחיות העולם הקיים ("היש") משותפת גם להרקליטוס, כפי שציינו בתשובתנו לשאלה הראשונה. מהשקפה זו לא משתמעת הכחשה של העובדה המוכרת שדברים שקיימים במציאות חדלים, או יכולים לחדול מלהתקיים. דברים, כמו, למשל, יצורים חיים, נולדים לתוך המציאות המוכרת ולאחר פרק זמן מסוים חדלים מלהתקיים.
שאלה 3
א.1 - הוראה טובה ע"פ סוקרטס:
כפי שמציין גוטליב בספרו (פרק 10, עמ' 169), סוקרטס, יותר מכל פילוסוף דגול אחר, היה "אחוז דיבוק" בשאיפתו לחיות ע"פ הצדק ובניסיונו להגיע לתובנות לגבי מושגים כמו היופי או המידה הטובה. אך הוא הכחיש, לעיתים קרובות, כי הוא יודע משהו לגבי התשובות לשאלות אלו. בורות מוצהרת זו הייתה סמלו המסחרי. אבל, למרות שטען תמיד שלא היה לו מה ללמד, הרי שהפעילות שהיה מעורב בה במגעיו עם בני שיחו נראתה במידה רבה כהוראה. ואכן, העמדתו לדין, בסופו של דבר, הייתה מבוססת על טענה לגבי השפעתו המזיקה והמשחיתה על בני הדור הצעיר שיחסיו איתם נתפסו ע"י אחרים כיחסים שבין מורה לתלמידיו.
