"מוסד" הסדרי הטיעון קיים כבר שנים רבות. ההגדרה של הסדר טיעון, כפי שניתנה לו בפסיקה ובספרות, היא הסכם שבין התביעה לבין הנאשם שבו הנאשם מסכים להודות בעבירה בתמורה להקלה בהרשעה או בעונש שתבקש התביעה להטיל עליו. ההצדקות להסדרי הטיעון הן מגוונות. בין היתר נטען כי הם מאפשרים הרשעה גם במקרים בהם ישנו קושי דיוני וראייתי בפני התביעה להשיג הרשעה, ובכך הם מקרבים את "האמת העובדתית" ל"אמת המשפטית". הצדקה נוספת נוגעת לחיסכון בזמן שיפוטי יקר ובהקצאת משאבים מצד התביעה לניהולו של הליך פלילי שלם. אולם בצד ההצדקות להסדרי הטיעון, ישנה גם לא מעט ביקורת כלפיהם. הביקורת כנגד הסדרי הטיעון מחולקת לטענות הנובעות מהניתוח הכלכלי למשפט, כמו הטענה כי בפועל הסדרי הטיעון אינם חוסכים בזמן שיפוטי ובמשאבים כי עצם קיומם מאפשר להגיש כתב אישום במקרים נוספים בהם לא היה מוגש כתב אישום מלכתחילה אילולא האפשרות לערוך הסדר טיעון, ולטענות מוסריות, כמו הטענה כי הסדרי טיעון גורמים לשחיקת ערך האמת בהליך הפלילי, לפגיעה בתדמית פני הצדק מתוך תחושה לפיה המשפט הפלילי הוא "סחיר", ולטענה העיקרית הנוגעת לחשש מפני הרשעת שווא של אדם חף מפשע. במסגרת העבודה אעמוד על "מוסד" הסדרי הטיעון, על ההצדקות לו ועל הטענות כנגדו, ואבהיר מדוע לדעתי ככל שהסדרי הטיעון יעוגנו בחקיקה ראשית ומפורטת הדבר יביא לכשעצמו לאיבוד ממשקלן של חלק מהטענות המופנות כנגד הסדרי הטיעון.
מבוא
הסדר טיעון
הטענות בעד ונגד הסדרי טיעון
הצעת חוק הסדר טיעון
סיכום
רשימה ביבליוגרפית.
