ההתפתחות המדעית וחידושי הרפואה מאפשרים להאריך את חיי האדם באמצעים מלאכותיים שונים. הארכת החיים בצורה מלאכותית מעוררת קשיים, שכן לא תמיד היא משפרת את איכות החיים, ולעתים היא אף גורמת לסבל פיסי, נפשי ושכלי לאדם. בנסיבות אלה עולה השאלה, האם בכל מקרה יש הצדקה להשתמש בידע ובטכנולוגיה הקיימים, על מנת להוסיף מספר שבועות, ימים או שעות לחיי החולה? מנגד עולות שאלות כגון האם יש מקום לסייע לאדם הרוצה למות, כאשר בשל מוגבלותו, הוא מבקש מגורם חיצוני לעזור לו בכך? האם סירוב לבקשה כזו מהווה פגיעה בחירותו של האדם, או האם במקרה שבו האדם נמצא במצב של "גסיסה", יש לנקוט בגישה פטרנליסטית ולקבוע כי גורם חיצוני יודע טוב יותר מהאדם עצמו מה טוב לו. שאלה מרכזית בדיון זה הינה השאלה האם "קדושת החיים" היא ערך עליון, ולכן יש לפסול בכל מצב "המתת חסד" שמטרתה לגאול אדם מייסוריו, או האם ניתן להכיר במקרים המצדיקים ביצוע "מוות מתוך רחמים", תוך מתן ביטוי לאוטונומיה של הפרט. [1] קשיים אחרים בסוגיה זו מתעוררים בשל העובדה כי בניגוד לעבר, בו נמצא החולה הנוטה למות בביתו בחיק משפחתו, הרי כיום בדר"כ שוהה החולה הסופני בבתי-חולים או במוסדות מטפלים אחרים. בנסיבות אלה כש"החולה הסופני" "מופקע" מידי משפחתו, מתעוררת השאלה, מי רשאי ומוסמך לקבל את ההחלטה הגורלית בדבר תוחלת החיים, קיצורם או הימנעות מהארכתם. [2] קושי נוסף העולה מההארכה המלאכותית של חיי האדם נובע מהמשאבים המוגבלים של החברה. משאבים מוגבלים אלה מעוררים את השאלה, האם לא יעיל יותר להשתמש במשאבים המשמשים להארכה מלאכותית של חיי אדם ללא שיפור באיכות חייו, למטרות אחרות.
מבוא
חלק ראשון: השוני בנקודת המוצא בין ן הדין הישראלי לבין ההלכה היהודית
הדין הישראלי
ההלכה
חלק שני: חוק זכויות החולה הנוטה למות
האם יש מקום להסדיר את סוגיית "המתת חסד" באמצעות חקיקה
ההוראות העיקריות של חוק החולה הנוטה למות
חלק שלישי: בדיקת מקרים שונים
אי חיבור למכונת הנשמה
ניתוק ממכונת הנשמה
הפסקת האכלה באופן מלאכותי
סיכום
