בתאריך 31.12.18 אשרה הכנסת את תיקון 137 לחוק העונשין, תיקון המהווה יישום של חלק מהמלצות ועדת קרמינצר שהתגבשו כעשור לפני כן[1]. יצוין כי התיקון בחוק פורסם בחוק ביום 10.1.19 [2] ועל פי סע 25(א) התיקון לחוק יכנס לתוקפו 6 חודשים לאחר פרסומו.
בטרם התיקון לחוק, קבע חוק העונשין שלוש "עבירות המתה". הראשונה - "גרימת מוות ברשלנות". על פיה "הגורם ברשלנות למותו של אדם, דינו – מאסר שלוש שנים(סעיף 304) השנייה - "הריגה". על פיה "הגורם במעשה או במחדל אסורים למותו של אדם, ייאשם בהריגה ודינו – מאסר עשרים שנה ) "סעיף 298( השלישית - "רצח" על פיה "העושה אחת מאלה יאשם ברצח ודינו – מאסר עולם ועונש זה בלבד" )סעיף 300(, אם כי בנסיבות מסוימות ניתן להטיל עונש קל ממאסר עולם כעונש חובה ("עונש מופחת" סעיף 300א)ההוראה המגדירה את עבירת הרצח קובעת מספר חלופות.... המשותף לכל עבירות ההמתה הוא בתוצאה הקטלנית. הן שונות זו מזו הן ביסוד העובדתי שבעבירה והן ביסוד הנפשי שבה." [3]
הסיבה לאופן בו הוגדרו עבירות ההמתה בחוק העונשין כפי שהוגדרו אינה סיבה עניינית, אלא, סיבה היסטורית. ההוראות של חוק העונשין בעניין זה לוקטו ע"י המחוקק המנדטורי ממקורות שונים, ומשיטות משפט שונות, כגון השיטה האנגלית, השיטה הצרפתית, השיטה העותמנית , באופן שקשה לברר מהו מקורה הקונקרטי של כל אחת מהעבירות, ולנסות ולעקוב אחר מקור המונחים שבכל שיטה.
מבוא
עבירות ההמתה – כללי
עבירת הרצח
היסוד הנפשי של עבירת הרצח טרם התיקון בחוק
החלטה להמית
הכנה
העדר קנטור
דוקטרינת הקנטור המתמשך
המלצות ועדת קרמינצר
המתווה של הועדה לעניין בעיית הקינטור
הצעת החוק
משפט משווה
עבירת ההריגה
גרם מוות ברשלנות
המלצות הוועדה
סיכום
מקורות
