אנשים חפים מפשע הואשמו בעבירות שהם לא ביצעו במשך כל ההיסטוריה. כך מתחילות את מאמרן"Contemporary Perspectives on Wrongful Conviction" ארבע חברות של ועדת המחקר של רשת החפות (Innocence Network Scholarship Committee) ופרופסוריות למשפטים אמריקאיות[1].
המספר המדויק של הרשעות שווא אינו ידוע. יחד עם זאת, בשנת 2014 האקדמיה הלאומית למדעים ("NAS") פרסמה מחקר על המקרים של הנאשמים שהורשעו ונגזר עליהם עונש מוות, לפיו ב- 4.1% של המקרים מדובר בהרשעות שווא[2]. לטענת המחברות, אם ליישם את השיעור הזה ביחס לכלל האנשים שמרצים עונש מאחורי סורג ובריח, הרי שיותר מ- 90,000 אנשים חפים מפשע הורשעו ונשלחו לכלא בארה"ב.
פרופ' בועז סנג'רו במאמרו "לא רק סכנה, אלא תופעה – תשובה לתגובתו של השופט מרדכי לוי על הספר "הרשעת חפים מפשע בישראל ובעולם: גורמים ופתרונות"[3], כמו כן בספרו "הרשעת חפים מפשע בישראל ובעולם גורמים ופתרונות"[4] מפנה למחקרים אמפיריים ושיטות חישוב לפיהן שיעור הרשעות של חפים מפשע בישראל נע בין 5% (בעבירות חמורות) לבין 10% (בעבירות לא חמורות)[5].
כפי שגמציין פרופ' סנג'רו, לאור העובדה שבישראל הרשויות, בניגוד לחוק, לא שמרו את דגימות
ה- DNA, לא ניתן לקיים בישראל פרויקט החפות, באופן כפי שהוא מתקיים בארה"ב (מאבק לשחרור חפים מפשע על סמך בדיקות ה- DNA), ואף לא ניתן לערוך מחקרים בהתבסס על נתונים פנימיים ויש לפנות למחקרים שנעשו במדינות אחרות בכל הנוגע לשיעור הרשעות שווא. עם זאת, מציין פרופ' סנג'רו, שיעור הרשעות שווא בישראל לא יכול להיות שונה מזה שנקבע לפי המחקרים בארה"ב, שכן בישראל מתקיימים כל אותם הליקויים שקיימים במשפט הפלילי האמריקאי ושמביאים להרשעת חפים מפשע[1].
1. הימנעות מהרשעת חפים – דיון היסטורי
2. הקשיים הקיימים ליישם את לקחי פרויקט החפות
קונסטרוקציה של אשמת החשוד שאופיינית לחוקרי משטרה וכתוצאה – תפיסת תפקיד לא נכונה בקרב חלק מחוקרי המשטרה וחלק מהתובעים
הסתמכות שגויה של בתי המשפט על ראיות שמוצגות כ"ראיות מדעיות" בעוד שבפועל לא מדובר במדע של ממש
זיהוי אדם על פי השוואה מיקרוסקופית של שער
זיהוי אדם על פי השוואת קול
זיהוי אדם על פי טבעית נעליים
זיהוי אדם על פי השוואת פנים בצילום או בסרטון
מצב הפסיקה
3. עקרון ההגנה על חפים מפשע כפי שבא לידי ביטוי היום
