מבוא
בעבודה זו אבקש לעמוד על סוגיית מיסוי רווחים מהגרלות ומפרסים. סוגיה זו, שעברה תהפוכות רבות, מעוגנת כיום בפקודת מס הכנסה[1], והנטייה של בתי המשפט כיום היא להכיר בהכנסות אלה כהכנסות חייבות במס, ולעיתים אף כהכנסות מעסק או משלח יד החייבות במס בשיעורים גבוהים. במסגרת העבודה אציג את המהפכה שחלה ביחסו של המחוקק לסוגיית מיסוי רווחי הגרלות ופרסים, אשר השפיעה גם על היחס אותו מפגינים בתי המשפט להכנסות אלה, ואציג את עמדתי לפיה ככל שגוברת הנטייה להכיר ברווחים אלו כהכנסות חייבות במס, וכל שכן כאשר הם מוכרים כהכנסות מעסק או משלח יד, יש להכיר גם בהוצאות המותרות בניכוי ועל המחוקק לקבוע במפורש את רשימת ההוצאות המותרות בניכוי לגבי רווחים אלו.
בראשית העבודה, אציג את ההתפתחות החקיקתית ואת המהפכה שחלה בדין הישראלי ביחס לרווחי פרסים והגרלות. בהמשך, אעמוד על אופן סיווג הרווחים – כהכנסה הונית או כהכנסה פירותית, ועל המבחנים שנקבעו לעניין זה על ידי בית המשפט, ואציג מקרים בהם התייחס בית המשפט לרווחים אלו כהכנסה פירותית. לבסוף, אערוך דיון ואציג את עמדתי לפיה על המחוקק להתייחס באופן מפורש לסוגיית ניכוי ההוצאות לגבי הכנסות מהגרלות או פרסים.
ההתפתחות החקיקתית
עד שנת 2003, לא הכיר המחוקק הישראלי בחבות במס בשל רווח שמקורו בהימורים, בהגרלות או בפרסים. התפיסה העקרונית של המחוקק בקשר לדיני המס סברה, כי אין למסות הכנסות שלא על פי "תורת המקור", היינו, הכנסות שאינן מגיעות ממקור חוקי המטיל חבות ספציפית. על פי תורת המקור, אין למסות הכנסות מקריות שאינן משתייכות לאחד ממקורות ההכנסה הקבועים בחוק[2].
מבוא
ההתפתחות החקיקתית
המסגרת הנורמטיבית כיום
סיווג ההכנסה
דיון ועמדה אישית
סיכום
רשימה ביבליוגרפית
