כל אדם סביר מסוגל להבין – ואין צורך להכביר במילים כדי לשכנע את הקורא בטענה – כי ילד רך אשר עובר את תהליך הגירושין של הוריו יחד איתם, לא בדיוק "נהנה מהסיטואציה". הליך הגירושין בישראל, או בעולם בכלל, מלווה בקשיים רבים, סבל, תסכול, עצב, ובלבו של ילד הרגשות וההרגשות הללו אף מועצמות יותר, היות ומדובר ביצור רך בשנים אשר לא מבין את מהות הליך הגירושין, השלכותיו, מפחד "מהלא נודע" וזו, ככל הנראה, הפעם היחידה בחייו בה הוריו מהווים יריבים אחד לשני, ממש אל מול עיניו, בביתם הפרטי. יש לציין כבר בהקדמה זו, כי ודאי שלא בכל מקרי הגירושין ההורים מהווים יריבים אחד לשני, אך נדירים המקרים בהם באמת הילד לא נפגע מחוויית הגירושין של הוריו, למצער באופן פסיכולוגי.
מכיוון אחר, ניתן גם לומר בביטחון מלא כי ילד המצוי בתהליך גירושין "מכוער" אף לא יודע לבטא את רגשותיו, ועל כן פעמים רבות הוא מסתגר, מתבודד, והופך מסתורי ביותר באשר לרגשותיו, עד כדי כך שמאודו הגדול ביותר הוא "לצעוק אל העולם" את רגשותיו וטענותיו, והוא לא יודע כיצד. אשר על כן, ההיגיון הבריא והבסיסי ביותר של האדם אומר כי יש לאפשר לילד לבטא ולומר את כל מה שהוא חש ועובר בתהליך זה, לרבות מתן אפשרות לילד לטעון בהליכים משפטיים את אשר על ליבו.
אמנת האומות המאוחדות בדבר זכויות הילד,[1] אשר עליה חתומות מרבית מדינות האומות המאוחדות, מטילה חובה על כל מדינה החברה בה ולמעשה קובעת את זכויותיהם של ילדים ובני נוער במגוון תחומים (אזרחיים, כלכליים, פוליטיים, תרבותיים ומשפטיים).
מבוא
פרק 1: עיקרון השיתוף – פרק 12 לאמנה בדבר זכויות הילד
פרק 2: זכותם של ילדים להשתתף בהליכי גירושין – יתרונות וחסרונות
פרק 3: סקירה ספרותית ומחקרים פסיכולוגיים
פרק 4: סקירה משפטית
פרק 5: משפט משווה
פרק 6: מבט נורמטיבי – מסקנות והצעה לשיפור
רשימה ביבליוגרפית
