נושא הזכות לפרטיות במקום העבודה הוא נושא שהולך וצובר תאוצה משנה לשנה ועם ההתפתחות הטכנולוגית המתקדמת בקצב מזורז. ההתפתחות הטכנולוגית הפכה מקומות עבודה רבים לזירות דיגיטליות, שבהן נעשה שימוש באמצעים טכנולוגיים כמו מחשב, אינטרנט, דוא"ל, ועוד. אמצעים טכנולוגיים אלה מאפשרים למעביד לבצע מעקב אחר התנהלותם של העובדים במקום העבודה, ובאופן העלול לפגוע באופן קשה בזכות לפרטיות של העובדים.
במסגרת העבודה נבקש לבחון את הזכות לפרטיות במקום העבודה, ואת היקף ההגנה שיש להעניק לפרטיותו של העובד במקום העבודה. הזכות לפרטיות במקום העבודה יכולה לבוא לידי ביטוי בהקשרים שונים ובשלבים שונים של יחסי העבודה, ואף בטרם התגבשות יחסי העבודה, כגון בשעה שהמעביד מבקש לקבל נתונים על עובדים פוטנציאליים, אולם במסגרת העבודה אעמוד על נושא המעקב של המעביד אחד העובדים במקום העבודה. בפסיקה המועטה יחסית הקיימת בנושא, יש התייחסות לסוגיות של מעקב המעביד אחד תכתובות דוא"ל של העובד, מעקב של המעביד אחר העובדים באמצעות מצלמות שהתקין במקום העבודה, וכדומה.
הזכות לפרטיות במקום העבודה לא עוגנה בחקיקה ספציפית. לרוב, נדונה הזכות לפרטיות בהקשר של הזכות החוקתית לפרטיות, ובהקשר של חוק הגנת הפרטיות[1] וחוק האזנת סתר[2]. עם זאת, וחרף היעדר חקיקתי ספציפי, ניתן להצביע על שני עקרונות שהוכרו בפסיקה ובספרות: עיקרון הלגיטימיות ועיקרון המידתיות. על הסדרים אלה ועל אופן יישומם אעמוד להלן.
מבוא
פרטיות בעבודה - כללי
פרטיות בעבודה בפסיקה
מעקב אחר תכתובת דוא"ל
מעקב אחר העובדים באמצעות צילום
ההסכם הקיבוצי משנת 2008
משפט משווה
המשפט האמריקאי
המשפט האירופי
האם הפרטיות במקום העבודה חלה באופן שווה על העובד ועל המעביד
דיון ומסקנות
סיכום
רשימה ביבליוגרפית
