זכות השימוע מוכרת במשפט העבודה כזכות מרכזית במסגרת הליך הפיטורים. זכות השימוע נדונה בפסיקה ענפה, אשר קבעה את היקפה של זכות השימוע, את האופן שבו צריך להתנהל הליך השימוע, ואת הסעדים שייפסקו בגין הפרה של חובת השימוע או בגין פגמים שנפלו בהליך השימוע.
בניגוד למשפט האמריקאי אשר מזהה את זכות השימוע לפני פיטורים כחלק מכללי המשפט המנהלי, וכחלק מהזכות החוקתית להליך הוגן, ובהתאם לכך מחיל את זכות השימוע רק לגבי מעסיקים מהמגזר הציבורי והמנהלי, המשפט הישראלי הרחיב מאוד את זכות השימוע, ונקבע כי זכות השימוע חלה לגבי כל סוג של מעסיקים, גם ציבוריים וגם פרטיים, ולגבי כל תחומי העבודה. הרחבתה של זכות השימוע במשפט הישראלי נעשתה במקביל ל"מציאת" מקורות חדשים לזכות השימוע. בעוד שבעבר זכות השימוע הוכרה כנובעת מהמשפט המנהלי, ומזכות הטיעון המוכרת במשפט המנהלי, הרי שמהפסיקה בשנים האחרונות ניכר כי זכות השימוע יכולה לנבוע גם מהמשפט החוקתי והפרה של זכות השימוע יכולה להיחשב כפגיעה בזכותו החוקתית של העובד, וגם מעיקרון תום הלב בין המעסיק לעובד המוכר במשפט העבודה.
במסגרת העבודה אבקש להראות, כי הרחבתה של זכות השימוע במשפט הישראלי, וריבוי המקורות שלה, עלולים ליצור בלבול בקשר להיקפה של זכות השימוע, ובעיקר בקשר לסעדים שיש לפסוק בגין הפרתה של זכות השימוע של העובד, או של חובת השימוע של המעביד.
מבוא
הזכות לשימוע
זכות השימוע כחלק מהתפתחות דיני הפיטורים
סעדים בעקבות פיטורים ללא שימוע
סעד האכיפה
סעד הפיצויים
פיצויים אחרים בשל הפגיעה החוקתית?
הליך השימוע מבחינה פוצדוראלית
משפט משווה
דיון ומסקנות
סיכום
רשימה ביבליוגרפית
