דוקטרינה של אחריות נגררת מוסדרת במשפט הפלילי הישראלי בסעיף 34א לחוק העונשין,
תשל"ז-1977[1], אשר הוסף לחוק במסגרת התיקון מס' 39[2]. לפי דוקטרינה זו, אם תוך כדי ביצוע בצוותא עברה מתוכננת בוצעה על ידי המצבע עברה שונה או נוספת, ובנסיבות העניין היה אדם מן הישוב יכול להיות מודע לאפשרות עשייתה, כי אז יורשעו כל המבצעים בצוותא גם בעברה הנוספת, על אף שלא הייתה להם מודעות בפועל לאפשרות עשייתה. אם נעברה העברה הנוספת בכוונה, יורשעו יתר המבצעים בצוותא בעבירה של אדישות בלבד. לעומת זאת, אם מדובר במסייע או משדל למבצע העברה, והמבצע ביצע עברה שונה או נוספת, יורשעו המסייע או המשדל בעברה של רשלנות בלבד בתנאי שקיימת עברה עם יסוד נפשי של רשלנות באותו יסוד עובדתי. כך למשל, אם העברה הנגררת היא רצח בכוונה תחילה, הרי שעל המבצע בצוותא (שבפועל לא ביצע את הרצח) תוטל אחריות בגין עברת ההריגה, ואילו על המסייע או המשדל תוטל אחריות פלילית בגין גרם מוות ברשלנות.
ד"ר רוני רוזנברג טוען במאמרו "ביצוע בצוותא: רכיב התנהגותי, יסוד נפשי ורציונלים"[3] כי מבין דוקטרינות השוטפים לביצוע עברה, דוקטרינת ביצוע בצוותא מעוררת את השאלה המשפטית-פילוסופית המשמעותית ביותר: מדוע מבצע בצוותא מורשע בביצוע העברה העיקרית ועונשו כשל במצע עיקרי הגם שהוא לא ביצע את מלוא הרכיב של העבירה[4].
פרופ' מרים גור-אריה מסבירה במאמרה "השפעת 'המהפכה החוקתית' על המשפט הפלילי
1. מבוא
2. דוקטרינה של ביצוע עברה בצוותא
2.1 היסוד העובדתי של ביצוע בצוותא
2.1 היסוד הנפשי של ביצוע בצוותא
3. דוקטרינת האחריות לעברה שונה או נגררת
3.1 סקירה היסטורית של התפתחות הדוקטרינה
3.2 תנאים להטלת אחריות נגררת על השותפים
3.3 רציונלים שבבסיס דוקטרינת ביצוע בצוותא
3.4 צידוקים התומכים בדוקטרינה של אחריות נגררת
3.5 פרשת סילגדו
4. משפט משווה – הדין האמריקאי
5. ענישה בגין עבירה נגררת
בראי תיקון מס' 113 לחוק העונשין
5.1 סעיף 40א לחוק העונשין – מטרה
5.2 סעיף 40ב לחוק העונשין
העיקרון המנחה בענישה – הלימ
5.3 סעיף 40ג – קביעת מתחם העונש ההולם
וגזירת עונשו של הנאשם
6. סיכום
