משפט העבודה נועד על מנת להסדיר את מערכת היחסים שבין העובד למעסיקו. דיני העבודה מבצעים איזון בין האינטרסים של העובד לבין האינטרסים של המעסיק. במסגרת דיני העבודה ניתן להבחין בהוראות נורמטיביות שונות שהינן קוגנטיות ואינן ניתנות לשינוי אף בהסכמת הצדדים, ובהוראות דיספוזיטיביות התלויות בהסכמות הצדדים במסגרת חוזה העבודה והסכמים קיבוציים.
ההגנה על עובד מתבצעת בשני מסלולים מקבילים, בהתאם לחלוקה של משפט העבודה למשפט עבודה אישי ומשפט עבודה קיבוצי. עבודה יכולה להתבצע בצורות שונות וכמובן יכולה להתבצע ע"י קבלן עצמאי אבל גם ע"י עוד אדם שנמצא בקשר של יחסי עובד/מעביד. לכאורה ניתן לומר שרצוי להגן על כל מי שמתקיים מעבודתו (מיגיע כפיו) בלי כל קשר לצורת ההתקשרות. בין אם זה עובד/מעביד ו/או קבלן עצמאי. אבל בפועל המשפט מגן על מי שנמצא בסטטוס של עובד.
הגנה על העובד מתבצעת בשני מסלולים מקבילים:
1. משפט עבודה אישי – נוגע לחקיקה ולכללים שמכוחם מוסדרים יחסי עבודה וחוזי עבודה במישור האישי שבין העובד למעסיק. למשל: חוק שכר מינימום, חוק פיצויי פיטורין וכיוצא בזה.
2. משפט עבודה קיבוצי – כולל את החקיקה ואת הכללים שנקבעו בפסיקה בנוגע לפעילות של ארגוני עובדים ומעבידים בתחום העבודה. למשל: ניהול משא ומתן והגדרת הסדר קיבוצי.
חלק מהאינטרסים של העובד עליהם מגן משפט העבודה, הינם אינטרסים המעוגנים בזכויות היסוד של העובד.
