השאלה שבה אדון בעבודה היא: האם חריג הנסיבות החברתיות שנקבע בהלכת גנז לגבי בני זוג רלוונטי רק במקרה שבו בן הזוג שאינו רשום טוען לזכויות בנכס מכוח הלכת השיתוף ה"רגילה" או גם במקרה שבו בן הזוג שאינו רשום טוען לזכויות מכוח דוקטרינת השיתוף הספציפי. אבהיר בקצרה את הרקע הכללי לדיון בשאלה זו.
סעיף 9 לחוק המקרקעין[1] קובע כי בתחרות שבין רוכש ראשון בזמן שלא רשם את הזכויות במרשם לבין רוכש שני בזמן גובר הרוכש הראשון, אלא אם הרוכש השני רכש את המקרקעין בתמורה, בתום לב ורשם את הזכויות על שמו בעודו בתום לב. על הכלל הבסיסי שבסעיף 9 באה הלכת גנז[2], בה קבע בית המשפט העליון כי עדיפותו של הרוכש הראשון כפופה להתנהלות בתום לב, והדבר בא לידי ביטוי בדרישה ממנו כי ירשום הערת אזהרה לטובתו בתוך זמן סביר. אם לא רשם הערת אזהרה תוך זמן סביר, הוא ייחשב כמי שהתנהל בחוסר תום לב, וכמי שגרם במחדלו ל"תאונה המשפטית", והרוכש השני יועדף למרות שלא מתקיימים לגבי הרוכש השני התנאים שבסיפא לסעיף 9.
בצד ההלכה שנקבעה, קבע בית המשפט מספר חריגים להלכה החדשה, אשר בהתקיימם יועדף הרוכש הראשון למרות שלא רשם הערת אזהרה בתוך זמן סביר.
מבוא
רקע כללי
דיון פוזיטיבי
בני זוג עליהם חל חוק יחסי ממון
סייג הנסיבות החברתיות
דיון נורמטיבי
דוקטרינת השיתוף הספציפי
משפט משווה
האם יש לדרוש הערת אזהרה בשיתוף ספציפי?
סיכום
רשימה ביבליוגרפית
