החברה העסקית המודרנית מתאפיינת בהפרדה בין הניהול לבין הבעלות.[1] בעל המניות משקיע בחברה, ובתמורה להשקעה הוא מקבל מניות. המניה מבטאת את החלק היחסי בחברה, שניתן לבעל המניות בתמורה להשקעתו. המשאבים הכלכליים של החברה עוברים מהבעלים המקורי של המשאב - לשליטת האורגנים של החברה. [2] כתוצאה מכך, הרווח הצפוי לפרט מההשקעה בחברה, אינו תלוי בפעילות שלו או ביוזמה שלו, אלא, באופן בו מנוהל הרכוש אותו רכש. מכאן שבחברות ציבוריות המשקיע איננו "בעל" או שותף" בחברה אלא ״ספק הון״ . בנסיבות אלה המשקיע גם מנותק מקבלת ההחלטות האופרטיביות בחברה. [3]
ההפרדה בין הבעלות לבין השליטה מעוררת את בעיית הנציג. כפי שיפורט להלן, בעיית הנציג מתייחסת לשלושה מישורים. עבודה זו תתמקד בבעיית הנציג במישור היחסים בין בעל השליטה לבין בעלי מניות המיעוט. העבודה תבחן את מקורו של המתח בין בעל השליטה לבין בעל מניות המיעוט, ולאחר מכן תבדוק מיהו בעל שליטה, מהם החובות המוטלות עליו, משמעותם והיקפם.
כאמור, המאפיין את החברה העסקית המודרנית הינו ההפרדה בין הבעלות לבין השליטה. להפרדה זו ישנם יתרונות וישנן חסרונות. היתרון העיקרי הוא, כי ההפרדה בין הבעלות לבין השליטה, מאפשרת לקבוצה גדולה של פרטים ליהנות מהיתרונות לגודל, ומריכוז משאבים כלכליים תחת קורת גג אחת. החיסרון העיקרי הוא בכך שמקבלי ההחלטות המנהלים ובעלי השליטה בחברה , אינם נושאים בדרך כלל באחריות אישית לתוצאות הנובעות מההחלטות שלהם, אלא התוצאות של ההחלטות שלהם "מתגלגלות" אל המשקיעים. [4]
מבוא
בעיית הנציג - The Agency Problem
מיהו בעל שליטה
החובות המוטלות על בעל שליטה
משמעותה של חובת ההגינות המוטלת על בעל השליטה
היקפה של חובת ההגינות
סיכום
