אפליה על רקע לאום בישראל ותרומת נציבות שוויון הזדמנויות

1מבוא

מדינת ישראל הינה מדינה "מושתתת על יסודות החירות, הצדק והשלום לאור חזונם של נביאי ישראל; תקיים שויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין;  תבטיח חופש דת, מצפון, לשון, חינוך ותרבות"[1] –  קרי מדינת רווחה הדואגת לזכויות חברתיות בסיסיות של כלל אזרחיה - זכויות שנועדו להבטיח קיום בכבוד ואפשרות לקבלת שירותים אלמנטריים כדוגמת חינוך, בריאות, תעסוקה ועוד[2].

כמדינה שמבוססת על ערך השוויון, חלק לא מבוטל מתקצבי מדינת ישראל מוקדש לטובת שירותים חברתיים. ואולם, למרות זאת, בעשורים האחרונים קיימים קולות הטוענים שהתפתחות מדינת ישראל כמדינת רווחה נבלמה והמדינה אף נסוגה מאחריותה לאזרחיה[3]. קול זה הלך והתעצם עד שבשנת 2011, לנוכח תחושת אי צדק חברתי וחוסר שוויון, קמה מחאה חברתית אשר הולידה את דו"ח ועדת טרכטנברג (להלן: "דו"ח טרכטנברג"). דו"ח זה קבע, בין היתר, כי על מדינת רווחה להציב יעדים חברתיים, להגדיל את התעסוקה ואף לפעול לשילוב קבוצות מופלות במסגרות העבודה, לעשות להקטנת העוני ואי השוויון, וכן ליצור מערכת לאכיפת חוקי המגן של משפט העבודה, כן זאת באמצעות משרד התמ"ת על ידי הטלת קנסות על מעסיקים שיפרו הוראות חוק אלה[4].

מבוא  

זכות השוויון ושוויון הזדמנויות בעבודה  

2.1   שוויון הזדמנויות  

2.2   חוקי שוויון 

חוק שוויון הזדמנויות בעבודה  

3.1    היסטוריה חקיקתית  

3.2    הוראות החוק  

נציבות שוויון הזדמנויות בעבודה  

4.1    כללי 

4.2    תפקידים, סמכויות ותחומי פעילות של הנציבות  

4.3    השפעת איסורי אפליה  

4.4     תרומת הנציבות הלכה למעשה 

הנציבות והתדיינויות משפטיות 

סיכום  

ביבליוגרפיה