מדינת ישראל הוכרזה כמדינה "מושתתת על יסודות החירות, הצדק והשלום לאור חזונם של נביאי ישראל; תקיים שויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין; תבטיח חופש דת, מצפון, לשון, חינוך ותרבות"[1] - קרי כמדינת רווחה הדואגת לזכויות חברתיות בסיסיות של כלל אזרחיה - זכויות המבטיחות קיום בכבוד ואפשרות לקבלת שירותים בסיסים אלמנטריים כגון חינוך, בריאות, תעסוקה ועוד[2].
למדינת ישראל תקציב לא מבוטל לטובת שירותים חברתיים אך יש הטוענים כי בעשורים האחרונים נבלמה התפתחותה של מדינת הרווחה לטובת מגמה המצמצמת את שירותים אלה, מפריטה אותם ונסוגה במידת-מה מאחריות המדינה לאזרחיה[3].
ב- 2011, על בסיס תחושת אי צדק חברתי אשר נבע, בין היתר, מתחושת אי שוויון, קמה המחאה החברתית אשר בעקבותיה נכתב דו"ח ועדת טרכטנברג (להלן: "דו"ח טרכטנברג") בו נקבע כי על מדינת רווחה להציב יעדים חברתיים ובכלל זה להגדיל את התעסוקה, לשלב אנשים עם מוגבלויות בשוק העבודה, לפעול להקטנת העוני ואי השוויון, לפעול לשילוב קבוצות מופלות במסגרות העבודה, ליצור מערכת אכיפה של חוקי העבודה, שעות העבודה ושכר מינימום, לאכוף חוקי המגן של משפט העבודה באמצעות משרד התמ"ת על ידי הטלת קנסות על מעסיקים שיפרו אותם ולהגביר את אכיפת חוקים אלה באמצעות חקיקה[4].
כפי שנראה בהמשך, זכות בסיסית במדינת רווחה היא שוויון הזדמנויות בכלל ושוויון הזדמנויות בעבודה בפרט אשר אחד המנגנונים שנועדו להבטיח את קיומו במדינת ישראל הוא נציבות שוויון ההזדמנויות בעבודה.
מדינת ישראל הוכרזה כמדינה "מושתתת על יסודות החירות, הצדק והשלום לאור חזונם של נביאי ישראל; תקיים שויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין; תבטיח חופש דת, מצפון, לשון, חינוך ותרבות"[1] - קרי כמדינת רווחה הדואגת לזכויות חברתיות בסיסיות של כלל אזרחיה - זכויות המבטיחות קיום בכבוד ואפשרות לקבלת שירותים בסיסים אלמנטריים כגון חינוך, בריאות, תעסוקה ועוד[2].
למדינת ישראל תקציב לא מבוטל לטובת שירותים חברתיים אך יש הטוענים כי בעשורים האחרונים נבלמה התפתחותה של מדינת הרווחה לטובת מגמה המצמצמת את שירותים אלה, מפריטה אותם ונסוגה במידת-מה מאחריות המדינה לאזרחיה[3].
ב- 2011, על בסיס תחושת אי צדק חברתי אשר נבע, בין היתר, מתחושת אי שוויון, קמה המחאה החברתית אשר בעקבותיה נכתב דו"ח ועדת טרכטנברג (להלן: "דו"ח טרכטנברג") בו נקבע כי על מדינת רווחה להציב יעדים חברתיים ובכלל זה להגדיל את התעסוקה, לשלב אנשים עם מוגבלויות בשוק העבודה, לפעול להקטנת העוני ואי השוויון, לפעול לשילוב קבוצות מופלות במסגרות העבודה, ליצור מערכת אכיפה של חוקי העבודה, שעות העבודה ושכר מינימום, לאכוף חוקי המגן של משפט העבודה באמצעות משרד התמ"ת על ידי הטלת קנסות על מעסיקים שיפרו אותם ולהגביר את אכיפת חוקים אלה באמצעות חקיקה[4].
1. מבוא
2. שוויון
2.1. שוויון הזדמנויות
2.2. חוק שוויון הזדמנויות בעבודה
2.3. חוקי "שוויון"
2.3.1.1. חוק עבודת נשים
2.3.1.2. חוק שכר שווה לעובדת ולעובד
2.3.1.3. חוק גיל הפרישה
2.3.1.4. חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות
2.3.1.5. אפליה על בסיס גיל – חוק שירות התעסוקה
2.3.2. חוק שוויון הזדמנויות בעבודה
2.3.3. היסטוריה חקיקתית: מחוק הזדמנות שווה בתעסוקה - לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה והקמת נציבות שוויון ההזדמנויות בעבודה (ס' 18 לחוק)
3. נציבות שוויון הזדמנויות בעבודה
3.1. כללי – אודות הנציבות
3.2. תפקידים, סמכויות ותחומי פעילות של הנציבות
3.3. הפצת מידע לעובדים ולמעסיקים
3.4. עריכת מחקרים וסקרים
3.5. מתן חוות דעת משפטיות בנושא אפליה- הן בגין הזמנה והן כ"ידיד בית המשפט"
4. שוויון הזדמנויות ובית הדין לעבודה
4.1. המתח בין החקיקה להבטחת זכויות חברתיות לבין היכולת ליישם חקיקה זו
4.2. מידת ההשפעה של איסורי אפליה הלכה למעשה
4.3. הצטרפות ארגונים לתביעות (מעבר מהקשר פרטי למשמעות ציבורית)
4.4. הצטרפות הנציבות לתביעה
5. מי מייצג את השוויון בהליכים בהם המדינה הינה בעל דין?
5.1. חובת ייצוג הוגן בשירות המדינה
5.2. היועץ המשפטי לממשלה כמייצג את המדינה ומייצג את השוויון – האמנם ?
6. משפט משווה
7. סיכום
8. ביבליוגרפיה
