סעיף 329(א)(1) לחוק העונשין[1] - יסוד עובדתי: מעשה – "העושה", נסיבה – "שלא כדין", תוצאה – "גורם לו חבלה חמורה". היות ומדובר בעבירה תוצאתית, נדרש קשר סיבתי בין המעשה לתוצאה. יסוד נפשי: בסעיף זה נדרש ליסוד נפשי מסוג "כוונה" כפי שמוגדר בסעיף 20(א)(1) לחוק. מודעות לכל רכיבי היסוד העובדתי (ברירת המחדל לפי סעיף 19, הגדרה לפי סעיף 20), "מטרה" (את המילה "בכוונה" יש לפרש כמטרה לפי סעיף 90א(2)) - אם מדובר בהטלת נכות או מום, "כוונה" - אם מדובר בגרימת חבלה חמורה (שכן אז יש "התלכדות" בין המטרה לבין התוצאה). במקרה שלהלן מדובר בביצוע עבירה במטרה להביא לידי חבלה חמורה. באשר לנאשמים - פזית, גיל ואבי נבחין כי מדובר בגורמים אשר הביאו לביצוע העבירה אך אחריותם שונה בגין מעשיהם. 1) פזית – במקרה של פזית ניתן להאשים אותה בעבירת השידול הקבועה בסעיף 30 לחוק. יסודי עובדתי: מעשה- פנתה אל גיל, פירטה בפניו את הפעולות הנדרשות לביצוע העבירה אשר היו בעלות אפקטיביות פוטנציאלית להביא את המשודל לביצוע העבירה מושאת השידול[2]. נסיבה - גיל הוא המשודל לעבירה. תוצאה - גיל הוציא לפועל את תוכניתה במלואה. קש"ס - קש"ס עובדתי: "אלמלא שידולה של פזית, העבירה הייתה מתבצעת ע"י גיל? לא. התביעה תציין כי סעיף 30 לחוק אינו דורש שהמשודל יהיה נקי מכל השפעת רעה עד השפעת השידול אלא שדבריו של המשדל הטו את הכף אצל המשדל לגשת לבצע את העבירה. מאחר ואין ריבוי גורמים נעבור לקש"ס הסתברותי: כפי שבחנתי לעיל, דבריה של פזית הפכו את ההסתברות לביצוע העבירה ע"י גיל לגבוהה ביותר ולכן מבחן זה מתקיים גם כן. קש"ס משפטי: מבחן הצפיות - "האם האדם הסביר, בנעליה של פזית, היה מניח כי דבריה יובילו להתרחשות סוג הנזק הנידון במקרה זה? בוודאי שכן הרי פזית פירטה בפני גיל את כל רכיבי תוכניתה ולא בכדי בחרה בו לביצוע העבירה (לאור הרקע שלו בתחום). לאחר שקבעתי כי היסוד העובדתי התקיים במלואו, נבחן עתה את היסוד הנפשי: בפס"ד אסקין קבעה השופטת כי בעבירות שידול נדרש להוכיח כי המשדל פעל מתוך כוונה להביא את המשודל לידי ביצוע עבירה ולכך נדרש להוכיח שני גורמים מצטברים (בייחוד לנוכח העובדה שמדובר בעבירה תוצאתית הדורשת כוונה): 1) פזית פנתה אל גיל במטרה לגרום לחבלה חמורה לאסף. 2) המשדל צריך לשאוף לביצוע של העבירה – אין עוררין כי פזית שאפה ופעלה להביא לביצועה של העבירה. מעבר לכך, כתחליף למודעות ניתן להשתמש בהלכת הצפיות6 - אדם סביר בנעליה של פזית היה צופה כי דבריה יובילו לביצוע המעשה פלילי. לפיכך, ניתן לקבוע כי פזית אשמה בשידול לעבירת חבלה חמורה. עונשה של פזית יהיה זהה לעונשו של המבצע – סעיף 30 אינו קובע במפורש את עונשו של המשדל ועל כן תחול ההוראה הכללית שבסעיף 34ד' לחוק.
