שאלה מספר 1: אשכול חברות הינו מבנה של חברות אשר קשורות זו בזו בשליטה ובבעלות היררכית כאשר בקצה הפירמידה מצויה חברת אחת, המצויה בראש הקונצרן ומכונה לרוב, חברת האם או חברת האחזקות. על פי תיאוריית המיזם, כאשר ישנו קונצרן, החברות בו אינן עצמאיות אשר מחפשות אחר מקסום הרווח האישי שלהן אלא פועלות כיחידות בתוך הקונצרן הגדול מהם - "איברים הפועלים בגוף אחד יחד". על פי התיאוריה, אנו רואים כי היחידות מבצעות עסקאות בתוך עצמן, שלא היו עושות עם חברות אשר אינן מצויות תחת שליטת חברת האם הניצבת בראש האשכול. כפי שציינתי, גישה זו רואה את הקונצרן כיחידה כלכלית אחת (להלן: "עילת הקונצרן") ולכן יש ייחוס החובות של חברות נכדות לחברות בת, חובות של חברות בת לחברת האם תוך התעלמות ממסכי ההתאגדות בין החברות השונות. מכיוון שעילת הקונצרן איננה מוכרת בסעיף 6 לחוק החברות כעילה עצמאית להרמת מסך, החל משנת 2005 בכדי לבצע הרמת מסך מכוח עילה זו נדרש ,בנוסף ל-4 המבחנים לעיל, להראות שהמבנה הקונצרני נבנה מתוך מטרה להונות נושים או לבצע "מימון דק". בסדר הקדימויות הקבוע בפקודת החברות מיועד לבעלי המניות (המשתתפים בחברה), מקום בסוף רשימת הזכאים לדיבידנד בעת פירוק החברה. מכאן מעמדם כ"נושים נדחים" אשר נפרעים את חובם רק אם הנושים הקודמים זכו במלוא חובם. מצב זה מעמיד את השקעת הבעלים בהון העצמי של החברה בסיכון גבוה, נוכח האפשרות שבסוף תהליך הפירוק, לא יוותר מאומה לבעלי המניות, לאחר שהאחרון הנושים הרגילים יפרע את חובו. על מנת להקטין את הסיכון, ולשמר את התמריץ להשקיע בתאגידים, פותחו כלים משפטיים המשפרים את מעמד בעלי המניות בסדר הקדימויות בעת פירוק. הלוואת בעלים, המקובלת כיום כאמצעי למימון החברה על ידי בעליה, מזכה את בעל המניות במעמד של נושה ועשויה להביא להעדפתו בעת פירוק. הסיכון הטמון בשימוש בהלוואות בעלים למימון הוא ביצירת מצב של מימון דק העולה כדי העדפה בלתי הוגנת של בעלי המניות על פני יתר הנושים.מימון דק הינו העדר מימון עצמי מספיק של חברי החברה בחברה, לצורך ניהול עסקיה, היעדר המימון המספיק יכול להיות משני סוגים: 1) כאשר החברה לא זכתה לתשתית פיננסית סבירה כלשהי. 2) כאשר ההשקעה הכספית בחברה סבירה, אולם מרביתה הוזרמה לעסק בתור הלוואת בעלים ולא בתור השקעה במניות. מימון דק מן הסוג הראשון מביא את החברה למצב של חדלות פרעון לנוכח תביעה כספית. תכליתו של מימון דק הוא לזכות את בעלי המניות ברווחים ולהגביל את שיעור ההפסד שלהם במקרה של חדלות פירעון לסכום ההשקעה הנמוך במניות החברה.
שאלה מספר 2: בית המשפט בפסק דין פולגת נבקש לבצע שימוש בתיאוריית המיזם. כפי שציינתי בשאלה מספר 1, כאשר ישנו אשכול חברות, החברות בו אינן עצמאיות אשר מחפשות אחר מקסום הרווח האישי שלהן אלא פועלות כיחידות בתוך הקונצרן הגדול מהם - "איברים הפועלים בגוף אחד יחד".
