נסו להבחין בין מניעים אישיים לצרכים מדיניים במדיניות הפרו מזרחית:
אלכסנדר מוקדון כבש חלקים גדולים מהמזרח, השתלט על האימפריה הפרסית ואף הגיע עד חלקים מהודו. למרות מספר מקרי הטווח ניתן לראות שבאופן כללי הוא הפגין יחס חיובי (פרו מזרחי) כלפי העמים שכבש. יחס זה התבטא בשוויון שהוא ביקש להעניק לכל נתיניו בין שהיו מקדונים, פרסים או אחרים. הוא צירף חיילים פרסים לצבא כחיילים שווי זכויות לחיילים המקדונים ואף מינה פרסים לתפקידי מפתח. בנוסף הוא עודד נשואים עם נשים מקומיות ואף בעצמו נשא לאחת מנשותיו אישה פרסית.
נדמה שמגיל צעיר, גיל16, נטע אלכסנדר לנטייה שוויונית כלפי עמים אחרים. מתואר שהמחלוקת שפיצלה בינו לבין מורהו, הפילוסוף הגדול אריסטו, הייתה סביב סוגיה זו. בעוד אלכסנדר סבר שיש לתת יחס שווה גם ללא יוונים, שאריסטו סבר כי העמים האחרים הם ברברים נחותים ואין לתת להם יחס שווה. אבל לדעתי קשה לדעת אם סיפור זה הוא מדויק או מתבסס על היחס המאוחר שאלכסנדר נתן לפרסים שתחת שליטתו.
אפשר גם לראות את החיבור שלו למזרח כנובע מהתפיסה שלו את עצמו כסוג של אל. ישנם סיפורים המתארים אותו כבנו של זאוס (מוזכר שאימו סיפרה שהתעברה מהתגלמות של זאוס כנחש שבה למיטה) ובמצרים הוא קיבל את הייחוס של בנו של האל אמון. הוא אפילו דרש בשלב מסוים שנתיניו ישתחוו לו כפי שמשתחווים לאל. בעקבות תפיסה אלוהית זו ראה את עצמו כבעל יעוד נשגב ויעוד זה היה איחוד של המזרח והמערב תחת שלטונו האלוהי. אפשר לחשוב שמחשבות גדולה אלו של אלכסנדר הן חלק ממה שהוביל אותו לחשוב שעליו להיות שליט של כל בני אדם ולכן לנקות ביחס שווה ליוונים ועמים המזרחיים.
