מושא הניתוח שאני בחרתי לעבודה, הוא המקרה של יעקב רז, יושב ראש הדירקטוריון של חברת נמל אשדוד.
חלק ראשון: בין אתיקה וחוק. ציינו את התסמינים העיקריים המבטאים חריגות מהחוק והאתיקה כפי שעולים מן האירוע/הכתבות.
התסמינים העיקריים אשר מבטאים חריגות מהחוק והאתיקה, כפי שעולה מן החומר הכתוב אודות האירוע, הינם:
אי העברת הודעה למנהל רשות החברות הממשלתיות, כפי שנדרש, על נסיעותיו של יושב ראש הדירקטוריון לחוץ לארץ. ונוסף על כך, הוא גם לא הודיע מה הן אותן נסיבות מיוחדות שמחייבות את הנסיעות האלה.
יעקב רז לא הודיע לדירקטוריון (שהוא יושב הראש שלו) בדבר אותן נסיעות. עליו היה לעשות זאת באמצעות הגשת דוח מפורט.
נהלי החברה לא קובעים מה הן ההוצאות המקסימליות אשר החברה מוכנה לשלם על נסיעות לחו"ל מטעמה.
אי- בקשה מצדו של יעקב רז את אישורו של הדירקטוריון לנסיעות. במקום זאת, הוא רק הציג לדירקטוריון את המטרות של הנסיעות ואת עלותן.
הנסיעות המדוברות הן לא נסיעות פרטיות לחו"ל, במסגרת של חופשה למשל. מדובר בנסיעות עבודה ששולמו למר יעקב רז על ידי חברת נמל אשדוד. כיוון שחברה זאת הינה חברה ממשלתית, השייכת למדינה (ומכאן- שייכת לציבור הישראלי כולו), הציבור הוא זה ששילם למעשה על נסיעותיו של רז. על פי הדוח, הנסיעות כללו מספר לא מבוטל של ימי טיולים ובילויים שונים מהם נהנה רז. בימים אלה לא נערכה עבודה הקשורה לתפעולו של נמל אשדוד, עליו יעקב רז מופקד.
חלק שני: מה מניע מנהלים 'טובים' לקבל החלטות גרועות מהבחינה האתית, להפר כללי התנהגות, נורמות וחוקים? נתחו ומפו את הגורמים והתהליכים שהובילו להתנהלות ולחריגות מהאתיקה והחוק. א. התייחסו לסביבה מערכתית: נורמות חברתיות/ תרבותיות/ עסקיות/ ענפיות/ פוליטיות.
מבחינת הנהלים והתקנות, נמל אשדוד התנהל לאורך שנים רבות בתחום אפור בכל הנוגע לסדרי מנהל. התנהלות זאת היא תוצאתה של הרפורמה בנמלים. במהלך רפורמה זו רשות הנמלים והרכבות פורקה. במקומה, הקימו את 'חברת נמל אשדוד בע"מ'- חברה ממשלתית, שכפופה לנהלים ותקנות שונים לעומת מה שרשות ממשלתית כפופה אליהן. על פי דוח מבקר המדינה, עברו כמה שנים מאז ההקמה של חברת הנמל ועד שנקבע נוהל נסיעות שמתאים לתפקוד השוטף ולאופייה של חברה ממשלתית. ככל הנראה, היטמעותם של הנהלים החדשים ארך זמן. למי שהנהלים החדשים חלים עליו, לקח זמן להפנים אותם. גם כמה שנים אחרי קביעת הנהלים החדשים, הם לא יושמו במלואם על ידי הדירקטוריון ועל ידי אנשי החברה .
לפי אופני ההתנהלות המתוארים בכתובים, המקרה הוא עדות להפנמתה של נורמה חברתית פסולה של "מגיע לי". יושב ראש הדירקטוריון חש כי הוא זכאי לתנאים ולהטבות בעלות גבוהה, וזאת על חשבונה של החברה וללא חובת דיווח. כעדות להשתרשות של הנורמה הזאת, יעקב רז טוען (בתשובה למבקר המדינה, דרך עורך הדין שלו) שאין לצפות מיושב ראש החברה לדווח על נסיעותיו ועל ופרטי נסיעותיו לאנשים הכפופים לו, כיוון שהדרג שלהם נמוך משלו.
