גיל ההתבגרות הוכר כשלב חשוב במחזור החיים של בנות במאה ה – 18. במבט ראשון, גיל ההתבגרות נראה כשלב לא ברור וחסר אפיון אך מהשפה ומהמבנה החברתי של המאה ה – 18 ללא ספק גיל ההתבגרות של בנות היווה שלב משמעותי ותקופה בו בנות למדו מה הם צריכות לעשות בהגיעם לבגרות. לפיכך, נעשה שימוש בכיתות באירופה בהנחלת ידע והבנה חברתית בהגיעם לגיל בגרות לצורך הכנת הבת לניהול הבית . לרוב הבנות, נישואין מסמלים את סיום גיל ההתבגרות וכן את המיומנות, ההבנה, מנהגים שנדרשו לצורך חיי נישואין של אישה נשואה בוגרת.
לבנות רבות בתקופה היו אפשרויות שונות לחוות את תקופת הבגרות. רוב הבנות חוו את תקופת הבגרות בביתם. אך היו בנות שעזבו את ביתם לצורך עבודות שירות. עבודות שירות היוו פרק משמעותי ביותר בחייהם של בנות וסימלו את היפרדותה של הבת ממשפחתה. במציאות המודרנית ילדים נשלחו לעבודה אצל משפחות אחרות לצורך עבודה, הכשרה מקצועית שנתנו להם נימוסים ותבניות התנהגות. בין שהשירות ניתן בביתם או בביתם של אחרים כתור עזרה או כעבודה. מטרת המאמר לחקור את המסלולים שהבת עוברת החל מבית הספר, העזרה בבית, כמתלמדת או כנותנת שירות בחווה, בתעשייה או כעוזרת בית במיוחד במאה ה – 18 במזרח אירופה במיוחד בבריטניה.
בבית ספר תופעת גיל ההתבגרות ניכרת כאשר בנות בית ספר התחילו לעזוב את הבית בגילאי שמונה או תשע עד לגיל ארבע עשרה לצורך עבודות שירות של משפחות, חברים, בעלי מקצוע ואדונים. מסיפורים של נשים ניכר כי למרות הימצאותם של בתי הספר בנות ספגו מידה רבה של ידע מהבית שאותו הם שרתו. שלב עזיבת בית הספר היה סימן לעזיבת הבית. המוטיבציה לעבודות השירות הייתה ממניעים של דיור או עבודה חלק ראו בכך הזמנות לעבור מהכרך לעיר. העבודות לא התמקדו דווקא בעבודות בית אלא גם בעבודות במפעלי תעשייה לצורך מתן ניסיון מקצועי לאחר הנישואין. כמו כן, הבנות החליפו מספר רב של פעמים עבודות כאשר העבודה אחרת נראתה יותר טובה מבחינה כספית או מבחינת קידום.
