עבודה דיני עונשין
בראד- עבירת חבלה חמורה לפי סעיף 333 היא תוצאתית וכוללת יסוד נפשי של מחשבה פלילית (אלרחמן, ארבל,22). בראד מודע לטיב המעשה שכולל את הרמת המנוף ומודע לנסיבות שהן "חברו" ג'ימי. בראד מודע לאפשרות התרחשות התוצאה, שכן צוין שסבר שהסיכוי שייגרם נזק אינו גבוה ומכאן שהוא מודע לאפשרות הנזק. אולם, בראד לא התכוון לגרום לתוצאה וכן לא גילה פזיזות לגרימתה, ולכן היסוד החפצי לא מתקיים בעניינו. הלכת הצפיות לפי סעיף 20(ב) לחוק משמעותה כי גם אם הנאשם לא רצה לגרום לתוצאה, די שצפה התממשותה בדרגת הסתברות קרובה לוודאי כדי שייחשב שהתכוון לגורמה (אלימלך, מצא, 9). בראד סבר שהסיכוי שייגרם נזק אינו גבוה ולא צפה כי התוצאה תתרחש בדרגה של קרוב לוודאי. מכאן, הלכת הצפיות אינה מתקיימת והיסוד הנפשי שבמעשיו אינו מתקיים. בנוגע לפגיעה בדאסטין, בראד יטען שלא היה מודע לנסיבות ולעובדה כי דאסטין עומד במקום סמוך. מנגד, נאמר כי בראד עצם את עיניו, שכן בוודאי חשד שישנם אנשים בסביבת המנוף, אך נמנע מלברר זאת משום שלא רצה לדעת (המטרפסט, אגרנט, עמ' 545).
לחלופין, מעשיו מהווים עבירה בהתאם לסעיף 338(א)(4) לחוק, מעשה רשלני במכונה שהסתיים בחבלה של אדם. אדם סביר בנעליו של בראד היה צריך להיות מודע לאפשרות התרחשות התוצאה ועל כן מעשיו עולים כדי רשלנות (יעקובוב, דורנר, 10).
האטפילד- בהתאם לסעיף 20(ג)(2) לחוק אין משמעות לעובדה שהמעשה פגע באדם אחר. היסוד הנפשי כלפי דאסטין מיושם על הפגיעה בעובד הבמה במחשבה פלילית מועברת ובהקשר לעבירת ההריגה שבסעיף 298 לחוק. "חזקת המודעות" משמעה כי אדם מודע למשמעות התנהגותו, קיום הנסיבות ואפשרות גרימת התוצאות הטבעיות שעשויות לצמוח ממנה. (מגידיש, אנגלרד, 19). ברי כי מתקיימת מודעות במעשיו של האטפילד בנוגע לנסיבה אדם, טיב מעשיו (הירי) ואפשרות גרימת התוצאה. אין משמעות לעובדה כי הכדור פגע בעובד הבמה, שכן אין צורך שהעושה יהיה מודע לדרך המדויקת של השתלשלות האירועים שהובילו למוות או שיידע את זהותו של הנפגע. (מגידיש, אנגלרד, 25). ברכיב החפצי, הפזיזות נבחנת מנקודת מבטו הסובייקטיבית ונשאל האם צפה בפועל אפשרות גרימת מוות (נחמני, סולברג, 26). אדם אשר מבצע ירי לעבר אדם באמצעות רובה צלפים מתנהג בשוויון נפש לאפשרות גרימת מותו. לכל פחות התקיימה בהתנהגותו קלות דעת בכך שקיווה למנוע את המוות באמצעות "הדיוק הכירוגי". על כן היסוד הנפשי מתקיים וניתן להרשיעו בהריגה.
מרגרט- עבירת ההתחזות בהתאם לסעיף 441 לחוק היא עבירת מטרה בהתאם לסעיף 90א(2) והכוונה הנדרשת היא להונות. הרכיב ההכרתי מתקיים. המודעות שבמעשיה נלמדת מכלל הנסיבות והתנהגותה בעת המעשה (ויניצקי, אור, 8). בחירתה ללבוש מדים והתגנבותה לבית החולים מלמדים על מודעותה לאופן הצגתה כאדם אחר. הרכיב החפצי מתקיים בצורתו הברורה ביותר הואיל ומרגרט ביצעה את ההתחזות במטרה להונות ולהשיג את חתימתו של דאסטין.
