לפי פסק דין נמר נ' מדינת ישראל, ראיה ישירה היא ראיה שיש בה הוכחה לעובדה שלגביה אין הסכמה בין הצדדים, וראיה נסיבתית היא ראיה שלא מוכיחה ישירות עובדה מסוימת שנתונה במחלוקת, אבל היא מוכיחה שהייתה נסיבה מסוימת שממנה אפשר להסיק מסקנות לגבי העובדות הרלוונטיות לאישום. נפסק שם כי אין הבדל בין ראיה ישירה לבין ראיה נסיבתית ואפשר להרשיע גם על בסיס ראיה נסיבתית, לפי המבחן שנקבע לגבי ראיות נסיבתיות, בתשובה להלן.
לאור זה אדון בראיות במקרה המתואר. הראיה הראשונה היא טביעות נעל של הנעליים של מיכאל בפתח הבית של דני. אם נתעלם מהשאלה מה המשקל הראייתי של טביעת נעל, ונניח שבאמת טביעת הנעל מוכיחה שמיכאל היה אצל דני, זאת לא ראיה ישירה על הרצח אלא רק ראיה נסיבתית שמוכיחה שמיכאל היה אצל דני, שממנה אפשר להסיק אולי כי הוא רצח את דני, אבל היא לא מוכיחה עובדה שבמחלוקת כי מיכאל לא מכחיש שהיה בבית של דני באותו יום. הראיה השנייה היא הסכין שבבית של מיכאל שהיא בעלת להב הזהה לכלי הדקירה שבו נדקר דני, זאת לא ראיה ישירה, כי היא לא מוכיחה שמיכאל ביצע את הרצח, אלא ראיה נסיבתית שממנה אפשר אולי להסיק כי מיכאל ביצע את הרצח, והיא לא מוכיחה עובדה שבמחלוקת כי מיכאל מודה שישנה סכין. הראיה השלישית שהיא הוויכוח שעליו יש את העדות של רון היא לא ראיה ישירה, אלא ראיה נסיבתית, כי היא לא מוכיחה עובדה שבמחלוקת, כי גם מיכאל מודה שהיה אצל דני והתווכח אתו בקשר לרכב.
