מאמרם של רוג'רס ורות'ליסברגר ((Rogers & Roethilsberger, 1991 דן בחסמים ובעקרונות מפתח לתקשורת מוצלחת ופורה. לפי המאמר, החסם העיקרי באינטראקציות אשר מוביל לאי הבנות הוא נטייתם של אנשים להעריך את דברי האחר. כלומר, על פי רוג'רס לבני אדם יש דחף לשפוט (בין אם לטובה או לרעה) את מה שאחרים אומרים ולהסתכל על הדברים מנקודת המבט שלהם עצמם ולא מזו של הדובר. כך כשישנה אי הסכמה, כל אדם מעריך את הנאמר מהזווית האישית שלו ולא רואה את הסיטואציה בצורה אובייקטיבית ונקייה יותר כפי שגורם חיצוני לאי ההסכמה היה יכול לראות אותה.
הדרך לראות את הדברים מנקודת מבטו של האחר היא ההקשבה האמפתית – מונח זה מתאר מצב בו המקשיב לא מייחס חשיבות רק למילים שהדובר אומר אלא גם לרגשות שהוא מבטא מעבר להן. בהקשבה זו הדגש הוא להבין כיצד הצד השני חש בתוך הסיטואציה ולשאול שאלות אשר יבטאו בצורה מדויקת את התחושות שלו באותו רגע ומדוע הוא מרגיש דווקא כך ולא אחרת. ההקשבה האמפתית היא ערוץ משמעותי דרכו אפשר להגיע לתקשורת פורה ולפתרון ויכוחים כיוון שהיא גורמת למקשיב לשים את עצמו בנעלי הדובר וכך להבין אותו יותר או לעזור לו מתוך מקום של הזדהות ולא של הערכה ושיפוט חיצוני. מונח זה קשור לאסכולה על פיה תקשורת טובה בין שני צדדים אשר בינם חילוקי דעות מתבססת על הקשבה ולאו דווקא על הסכמה.
