ניתוח מאמר:
המחקר הנוכחי דן בהוראה פדגוגית חוץ-כיתתית. הוראה שכזו, מחוץ לכותלי הכיתה, התבססה כאסטרטגיה פדגוגית חשובה. למרות זאת, שיעורי מדעים אך לעתים רחוקות מתקיימים מחוץ לכיתה. מחקר עבר זיהה כי ישנם מאפיינים מסוימים בקרב מורים אשר מנצלים הזדמנויות לשילוב הוראה מחוץ לכיתה. עדיין, מעט ידוע ביחס לשאלה מדוע מורים מקבלים החלטות פדגוגיות שונות אלו- כדוגמת למידה חוץ-כיתתית (שאלת המחקר בצורה מובלעת).
מטרת המאמר הנה לבחון את ¸הקשר שבין אמונותיהם של מורים למדעים לבין הפרקטיקה הפדגוגית (שיטת ההוראה) בה הם נוקטים. המחקר נערך כחלק מתכנית הכשרה מקצועית בת שנתיים, המזוהה עם פרויקט ‘Thinking Beyond the Classroom’ ("חשיבה מחוץ לכיתה"..).
משתתפים: case study של ששה מורים אשר השלימו תכנית ההכשרה במלואה.
תוצאות: הנתונים שנאספו מהמחקר כללו צפייה בשיעורים, ראיונות ושאלונים.
ניתוח הממצאים העלה כי מורים אשר לימדו בהצלחה מחוץ לכיתה החזיקו בעמדה (באמונה) סוציאלית קונסטרוקטיביסטית[1] בנוגע ללמידה, והעריכו הזדמנויות מדעיות "אותנטיות" ללמידה. לעומתם, מורים אשר לימדו פחות מחוץ לכיתה, לרוב החזיקו בעמדות למידה מסורתיות, וייעדו את המרחב החוץ-כיתתי להנאה.
כל ששת המורים במחקר הביעו דאגה בנוגע להשתלטות ולניהול התלמידים בלמידה חוץ-כיתתית, ואצל רובם דאגה זו השפיעה על השיטה הפדגוגית וצורת הלימוד בה נקטו.
לבסוף, כולל המאמר דיון אודות תכניות הכשרה ביס ללמידת מדעים חוץ-כיתתית.
