הצעה למחקר
מטרתה של עבודה זו היא לבחון את הקשר שבין נרקיסיזם, שהיא תופעה התפתחותית, לבין ADHD שהיא תופעה אורגנית. בחינת הקשר תתבצע בתוך המסגרת המושגית של פונקציית העצמי, אותה טבע קוהוט במסגרת תאוריית פסיכולוגיית העצמי[1] . בחינת הקשר תתבצע בהתבוננות פסיכואנליטית משני כיוונים כשהראשונה, מטבע הדברים היא פסיכולוגיית העצמי של קוהוט והשנייה היא התאוריה ההתייחסותית. במסגרת העבודה אבחן יצירת אמנות ככלי לביטוי עצמי במסגרת טיפול אפקטיבי.
הפרעת ליקוי קשב וריכוז עם היפראקטיביות (Attention Deficit Hyperactivity Disorder, ADHD) זו הפרעה נוירו-פסיכיאטרית אשר מופיעה עוד בשלב הילדות ובאה לידי ביטוי בכל תחומי החיים, ובלימודים בפרט[2].
"הנרקיסיזם" הוא מושג אשר מתייחס לניסיון הישרדותו של התינוק בעולם הזר. זו בעצם מערכת חיסונים שמגנה על המוכר באמצעות הפיכתו של הזר לכזה ובאמצעות תהליכים נוספים אשר נועדו לעזור בשמירה על ויסות רגשי על רקע ריבוי הגירויים והסיטואציות השונות אליהן נחשף התינוק[3]. קוהוט[4] מציג את הנרקיסיזם כציר התפתחותי שהינו נפרד וחיובי. הנרקיסיזם הוא סוג של השקעה דרך זולתעצמי, כלומר אפשר ליצר קשר עם הזולת אשר מבוסס על צורכי העצמי, בשונה מצורכי אהבה, הזנה והגנה, קשר המבוסס על הצורך בהכרה ושייכות, הצורך באישור והצורך בדמות מופת להערצה.
בפרקי העבודה אציג את משמעות המושג נרקיסיזם, את תאוריית העצמי ואת התאורייה התייחסותית במסגרת סקירת המבוא. בפרק המתודולוגיה, אבחן יצירת אמנות של מטופל ככלי לביטוי עצמי במסגרת טיפולית ובהמשך אעמוד על אפקטיביות האמנות ככלי לביטוי עצמי בטיפול. בחיפוש אחר הקשר שבין נרקיסיזם לבין ADHD עומדת ההנחה שגיוסו של הנרקיסיזם וניתובו לאופנים מטיבים יכולה לסייע להתמודדות עם ADHD, כאשר שיפור יכולות הביטוי עומדות בבסיסו של טיפול יעיל, לדעתי.
