סעיף 1 –זכות הטיעון מהווה חלק מכללי הצדק הטבעי אשר חלים על המשפט המנהלי.
כללי הצדק הטבעי הם כללים יצירי פסיקה ולא קבועים בחקיקה אולם תחולתם ידועה וקבועה. בפס"ד סרטי נוח[1] הוזכרה ההלכה שנקבעה לפני שנים רבות בפס"ד ברמן[2] – כאשר מדובר באקט תחיקתי כגון חוק, כללי הצדק הטבעי לא חלים מאחר והכנסת מייצגת את העם ומביאה לידי ביטוי את זכות הטיעון שלו. אולם, ההלכה קובעת כי בכל הנוגע להחלטות שיפוטיות ומנהליות (כגון שלילת רישיון עסק), כללי הצדק הטבעי יחולו עליהם. אי-לכך, תשובתה של גב' לוי לגבי אי-תחולתה של זכות הטיעון שגויה ונוגדת את ההלכה.
סעיף 2 – בפס"ד באקי[3] נקבע כי רק במידה וקיימת הוראת חוק מפורשת האוסרת את תחולת כללי הצדק הטבעי לא תוענק זכות הטיעון לאזרח שנפגע. עוד נקבע כי במקרה של ספק בפירוש החוק, ביהמ"ש יעדיף את הפרשנות שבעד החלת כללי הצדק הטבעי. ביהמ"ש מניח כי אם המחוקק שתק, הוא מעדיף להחיל את כללי הצדק הטבעי על החוק וזאת מתוך עקרונות של צדק כאמור.
יתרה מכך, נקבע כי לאחר חקיקת חוק יסוד כבוד האדם וחירותו[4], כללי הצדק הטבעי הם זכויות יסוד העומדות לאזרח ובמידה וחוק מסוים שולל את תחולתם, הוא ידרש לעמוד בפני מבחני פסקת ההגבלה.
סעיפים 3 + 4 – בפס"ד סיעת הליכוד[5] קבע ביהמ"ש העליון כי על פי כללי הצדק הטבעי, אסור לעובד ציבור( כגון עובד עירייה) להימצא במצב שבו קיימת אפשרות ממשית של משוא פנים. בידי עובד הציבור הופקדו כוח וסמכות והם נועדו לשרת את הציבור ולא את האינטרסים הצרים שלו. בנוסף, האיסור על ניגוד עניינים חל על עצם ההימצאות של עובד הציבור במצב זה. נקבע כי לא קיום ניגוד העניינים בפועל פוסל את עובד הציבור אלא עצם הימצאותו במצב שבו הוא עלול להיות בניגוד עניינים. בפס"ד יבמ[6] נקבע כי גם כאשר המקרה נופל לשוליים של דיני ניגוד העניינים ולא לגרעין, עדיין קיים חשש סביר לאפשרות ממשית של קיום מצב של ניגוד עניינים. ההלכה שנקבעה בפס"ד סיעת הליכוד הוזכרה גם בפס"ד יבמ לפיה לא נדרש לקבוע כי ניגוד העניינים התקיים אלא מספיקה ההימצאות בתוך המצב. בעניינה של הגב' לוי, במידה ואכן חילוקי הדעות בינה לבין זבולון הן רק על קשר מקצועי, עדיין ניתן לומר כי קיים קשר עקיף להימצאותה במצב של ניגוד עניינים ובו היא עלולה להעדיף את האינטרס שלה ולפגוע בזבולון באמצעות דינה.
