עוצמה - עוצמה מתקיימת בכל סוג של מערכת מדינית: מקומית, לאומית ובינלאומית, כמו גם בהתאגדויות וקבוצות שונות כעסקים ומשפחות. העוצמה עשויה להיות מרוכזת או מפוזרת, וכמות העוצמה בידי יחידים או קבוצות היא קטנה או גדולה (דאל, 1978, עמ' 19). פילוסופים כאריסטו והובס התעניינו ביחסי עוצמה בתוך קהילה נתונה, אך צמיחתן של המדינות המודרניות הביאה להכרה בחשיבות העוצמה בפוליטיקה ובמדיניות הבינלאומית (דאל, עמ' 20-21).
על פי דאל, עוצמה היא מצב בו שחקן אחד גורם לשחקן שני לבצע פעולה מסוימת, אשר לא הייתה מבוצעת על ידי השחקן השני מרצונו החופשי. כלומר, התנהגותו של השחקן השני מושפעת מהתנהגותו של השחקן הראשון אשר גורם לו לפעול. באופן הכללי ביותר, במדעי החברה מונחים של עוצמה מסבירים תת מערכות של יחסים בין יחידות חברתיות, בהן אופן ההתנהגות של יחידה אחת או יותר (היחידות הנענות) תלויות באופן ההתנהגות של יחידה או יחידות אחרות (השולטות) (דאל, עמ' 21-22).
מושג העוצמה הוא יחסי, כאשר הפוליטיקה היא משחק של יחסי עוצמה. עניינו של הפוליטיקאי הוא לצבור כמה שיותר עוצמה ביחס לפוליטיקאים אחרים. מכאן, שעניינים פוליטיים נקבעים במידה רבה לפי הצד המחזיק בעוצמה. ניתוח המושג עוצמה במערכת פוליטית מבוסס על מספר מאפיינים. הראשון שבהם הוא גודל, כלומר שיעור העוצמה שיחידים או קבוצות מפעילים על פעילות הממשל במדינה. מאפיין שני הוא התפלגות, כאשר ההבדל בין מערכות פוליטיות נקבע לפי אופן ההתפלגות של השליטה על הממשל או המדינה בין יחידים או קבוצות בתוך המערכת. כך, למשל, דמוקרטיה היא צורת משטר בה הרוב שולט, ואוליגרכיה היא צורת משטר בה שולט המיעוט העשיר והמיוחס. מאפיין שלישי הוא היקף, כאשר קיימת אפשרות לכך שליחידים או קבוצות תהיה עוצמה רבה לגבי סוג אחד של פעילות, אך הם יהיו חלשים בפעילויות אחרות. העוצמה אינה כללית והיא עשויה להיות ייחודית להתמחויות שונות (דאל, עמ' 22-23).
את ההבדלים בדפוסי העוצמה ניתן לייחס לאופן ההתפלגות של משאבים בין יחידים וקבוצות במדינות ובתקופות היסטוריות שונות. בנוסף, יתכן כי אנשים בעלי גישה שווה למשאבים לא יחזיקו בידם אותה מידה של עוצמה. גם מניעיהם השונים עשויים לקבוע במידה רבה את מידת העוצמה שלהם (דאל, עמ' 24-25). יחסי עוצמה הם יחסים של סיבה ותוצאה כאשר לא תמיד שחקן אחד יתנהג באופן מסוים משום שהוא מושפע מהשחקן השני. יתכן כי הוא רגיל להתנהג בצורה מסוימת ולכן הסיבתיות היא בעיניו של המתבונן בלבד.
