מחקר פעולה הוא מחקר דינמי אשר מתחיל בזיהוי בעיה למען שיפור העשייה החינוכית ומסתיים בזיהוי בעיה חדשה. זהו מחקר עצמי כאשר החוקר מהווה את כלי המחקר העיקרי. תפיסת עולם אשר עומדת מאחורי התפיסה הזו רואה בהוראה של מחקר הפעולה כלי מחקר יעיל אשר מאפשר לחוקר לחקור את ההתנסות שלו בשדה הפעולה שלו ולהסיק את מסקנותיו מכך על התופעות השונות המאפיינות את התופעה(זמרן, 2009). מחקר הפעולה מתבצע על ידי המשתתפים עצמם ונועד להבין את המצבים הספציפיים אשר מאפיינים את סביבת העבודה, לא בצורה עיונית אלא מתוך שטח המחקר והסביבה הייחודית אשר מאפיינת אותו( צלמאיר, 2011).
הרעיון אשר עומד מאחורי מחקר הפעולה מאפשר בניית תיאוריה פדגוגית אשר מותאמת למציאות הנחקרת מתוך המחקר העצמי וגם ערך מוסף. הוא מוסיף למחקר נרטיב ביוגרפי שמתאר את המסע לגילוי העצמי של החוקר אשר עוזרת, בטווח הרחוק, לבניית הזהות האישית של החוקר עצמו(צלמאיר, 2011). כך החוקרים בונים את הזהות העצמית שלהם בתור חוקרים על ידי מחקר הפעולה ואשר מסייע לצמיחה שלהם בתור חוקרים. בחברה המערבית קיימת מגמה הולכת וגוברת אשר רואה בניסיון ותהליכי רכישת ידע בשדה המחקר יותר מאשר רכישת ידע אקדמי באוניברסיטאות(זמרן, 2009). זהו בדיוק התפיסה אשר עומדת מאחורי רעיון מחקר הפעולה ואשר מצדיקה את קיומו.
מחקר שנערך למען התחדשות בית ספר ניסו למצוא החוקרים את התשתית למסגרת של השתלמות קבועה מבתי ספר נבחרים אשר נקרא הפרויקט להתחדשות עצמית. בפרויקט להתחדשות עצמית נערכה רפלקציה לפעילות של החוקרים לאחר זמן מחקר של חמש שנים. רפלקציה זו הובילה לשינוי תפיסה לאחר שהתברר שהדגם ההיררכי המקורי אינו מייצג את המצב האמתי בשטח(קיני, 2006).
