הסבירו את סוגיית "ניתוץ" הפירמידה של בלום ואת הקשר שלה לשאלה האם הוראת חשיבה מתאימה לתלמידים חלשים.
סוגיית "ניתוץ" הפירמידה מהווה את אחת הביקורות הבולטות שנעשו לתפיסת הפירמידה של בלום, על אף שהוא עצמו לא השתמש בדימוי הפירמידה. לפי תפיסה זו, ישנה היררכיה של מטרות חינוכיות המורכבת משש קטגוריות: ידע, הבנה, יישום, ניתוח, סינטזה והערכה; ואילו בין הקטגוריות השונות ישנה היררכיה באופן כזה שכל קטגוריה מתבססת על קודמתה ותלויה בה על מנת להתרחש. כלומר, תלמיד המבקש לרכוש הבנה צריך לבססה על סמך הידע שרכש זה מכבר. מתוך כך, מצטיירת פרדיגמה של למידה לינארית המצריכה הגעה לאבני דרך קודמות על מנת להתקדם בתהליך הלמידה.
עם זאת, מדובר בתפיסה מיושנת של תהליך הלמידה, ואילו משמעותה של "ניתוץ" הפרמידה הוא בשבירת התפיסה הלינארית של למידה. בהתאם לכך, אין התלמידים מחויבים לצלוח כל אחת מקטגוריות הלמידה על מנת להתנסות בצורות חשיבה מגוונות. ועל כן, הוראת חשיבה מתאימה לתלמידים חדשים מכיוון שלא ניתן להעריך באילו צורות חשיבה הם עשויים לצלוח. כלומר, ייתכן כי תלמידים המגלים קושי בהבנה או בעיבוד של ידע יצטיינו דווקא בצורות של ניתוח נתונים, סינטזה או הערכה.
הביאו 2 ראיות מחקריות שלא נזכרו בהרצאה לכך שהוראת החשיבה מתאימה גם לתלמידים חלשים. (25 נקודות) בהתבסס על הנלמד אודות דרכי תיווך של חשיבה מסדר גבוה לתלמידים בעלי הישגים לימודיים נמוכים.
ממצא אחד המראה כי הוראת החשיבה מתאימה גם לתלמידים חלשים מתבסס על המורים. על אף הספקנות שהציגו רוב המורים באשר ליכולות של התלמידים בעלי ההישגים הלימודיים הנמוכים וההטייה הברורה שגישה זו יוצרת, נראה כי המורים שניסו ליישם בכיתותיהם צורות לימוד מסדר גבוה הופתעו לגלות שגם התלמידים בעלי ההישגים הנמוכים השתתפו בשיעור ואף הצליחו בחלק מהמשימות. אותם מורים אף תיארו כי היו תלמידים שאינם נוהגים להביע את עצמם בדרך כלל והשתתפו דווקא בשיעורים אלה. אך לצד ממצא זה המבוסס על דיווחי מורים, נעשו גם מחקרים על מנת לבחון את יעילות הלימוד על התלמידים בעלי ההישגים הנמוכים. ממצאי המחקר הראו כי ההשתתפות בתכנית לפיתוח החשיבה שיפרה את הישגיה של כלל אוכלוסיית התלמידים.
