תנועת העלייה של יהודי תימן לא"י לא נבעה מרעיונות לאומיים – ציוניים. מה גם שהתנועה הציונית קמה כתגובה למצוקותיהם של יהודי מזרח אירופה, ועל כן הם דיברו בשפתם – אמנציפציה, חילון, אנטישמיות וכדומה – אלמנטים אלו לא היו חלק מחייהם של יהודי תימן, הם חיו במציאות שונה לחלוטין מיהודי מזרח אירופה.
המניעים לעליית יהודי תימן היו מגוונים, אך הם קשורים בעיקר לשינויים המדיניים שהתחוללו באזור – כיבוש העות'מאניים את מרכז תימן בשנת 1918, דבר אשר הביא לחידושים טכנולוגיים, מודרניזציה ובעיקר דרכי תחבורה מתקדמים ויעילים אשר אפשרו לסוחרים יהודים רבים או נוסעים יהודים לנסוע לחו"ל בתדירות גבוהה, ובכך להיחשף לתהליכים שהתרחשו מחוץ לתימן, להדק את הקשרים עם הקהילה היהודית בא" – הם חזו בגידול המשמעותי שחל בקהילה היהודית בישראל והחלו לשאוף לקחת חלק מחיים יהודיים – כך נוצרה הכמיהה והגעגועים לישראל והזיקה היהודית כמניע עיקרי לעלייה. הרעיונות הציונים לא חלחלו בקרב יהודי תימן, בעיקר מאחר ולתנועה הציונית לא הייתה נציגות בתימן או כל פעילות שם. לצד המניעים הדתיים התקיימו גם מניעים נוספים שדחפו את היהודית לצאת כמה שיותר מהר מתימן: עימותים בין העות'מאניים לשלטונות ולשבטים דבר שערער את ביטחונם האישי, פגעי טבע קשים, תמורות כלכליות אשר פגעו במעמד שכבת בעלי המלאכה שרובם היו יהודים, חשיפת תימן למוצרי ייבוא שעד עכשיו היוהיהודים ספקים בלעדיים שלהם, התחזקות הישוב היהודי בא"י בין מלחמות עולם – הידיעה על מצבם הכלכלי המשתפר עודד את יהודי תימן לנסות להגיע לארץ. ולבסוף, הרצון של יהודי תימן להיות חופשיים יותר.
לאחר מלחמת העולם הראשונה התנועה של יהודי תימן לישראל נמשכה, אך בתנאים חדשים ומורכבים יותר. העלייה לא הייתה תלויה רק ביוזמת העולים, אלא גם בגורמים נוספים – השלטונות התימנים, ובראשם האימאם, אסור על היגרת יהודים לישראל, וזאת לאחר הפרעות ב- 1921, על מנת לשמור על הצביון הערבי בישראל. הצו נשאר בתוקף עד 1949, אך בפועל לא נאכף בצורה מלאה, ועם השנים אף חלו הקלות רבות ליהודים לקבל אשרת יציאה מתימן, עד אשר השלטונות העלימו עין מיציאת היהודים מתימן בשנת 1943.כנראה שהשינוי בעמדתו של האימאם לאורך השנים נבע גם מנוכחות הסוכנות היהודית בתימן בשנת 1943, ובעיקר מתנאי החברתיים והכלכליים הקשים שהיו בתימן בשנה זו – בצורת, רעב, מגפות, אירועי מלחמת העולם השנייה, מחסור במוצרים בסיסיים, תעסוקה דלה מאוד. הגירתם של יהודים מתימן השתלבה במגמה הרווחת באותו הזמן בתימן של הגירה כלל תימנית.
גורם נוסף ומורכב יותר היה הגורם הבריטי שגם שלט בעדן, שממנה היגרו היהודים התימנים לישראל. לאחר מהומות ב- 1921 ומחאת הפלסטינים על הגירת היהודים הוחלט ע"י השלטונות הבריטים להפסיק את העלייה לכמה חודשים, ורק בעלי הון או בעלי מקצוע מבוקש היו רשאים לעלות – רוב עולי תימן לא היו כאלה, והם נדחסו למכסות "העובדים" שאותן קבע הנציב העליון הבריטי בא"י ע"פ דרישות של הסוכנות הציונית שכאמור לא הייתה לה נציגות בתימן.
