בעבודה זו אתייחס לשני סיפורים: סיפור עקדת יצחק המעמיד את אמונתו של אברהם באלוהים במבחן וספר איוב המתמקד בשאלות על צדק אלוהי ומשמש דוגמה לכך שהצדיקים אינם חסינים לסבל. באמצעות שני הסיפורים אנסה לענות על השאלה מדוע אנשים טובים סובלים. כמו כן, אציג את האופן בו "היסטוריה מעגלית" באה לידי ביטוי בסיפורים אלה ומשפיעה על הקורא.
ספר איוב מתחיל בתיאורו של איוב כ"תָּם וְיָשָׁר וִירֵא אֱלֹהִים וְסָר מֵרָע" (איוב א: א'), הוא בורך על ידי ה' בעושר רב ובמשפחה שמחה ומרובת ילדים, אבל הדברים משתנים בפתאומיות. ביום אחד ילדיו מתים כאשר בניין קורס, עובדיו נטבחים ועדרי הבקר, הצאן והגמלים נגנבים. איוב מאבד הכל, ונשאר תוהה מדוע. בפרק ב' מתגלה השטן אשר רוצה להוכיח שאיוב יקלל את אלוהים. זה הקונפליקט המרכזי של הספר והמבחן של איוב: האם הוא ינטוש את אמונתו או יישאר נאמן לאלוהים?
בדומה למבחן מולו ניצב איוב, מתמודד אברהם עם קונפליקט דומה כאשר ה' מצווה עליו " קַח נָא אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידְךָ אֲשֶׁר אָהַבְתָּ אֶת יִצְחָק וְלֶךְ לְךָ אֶל אֶרֶץ הַמֹּרִיָּה וְהַעֲלֵהוּ שָׁם לְעֹלָה" (בראשית כב: ב'). אף שהאירוע מתקיים כמבחן גדול לאמונתו של אברהם, דרישה כזו אינה מתקבלת על הדעת. ה' רוצה שהוא יציע את יצחק כקרבן. מנחת שרפה כוללת חיתוך ושריפה של כל חיה, שהינה ציפור, כבשה או שור במקרה שמדובר באדם עשיר, אבל לעולם לא ילד. זהו מבחן יוצא דופן, מבחינה מוסרית ותיאולוגית.
בשונה מאיוב אשר המציאות נכפתה עליו, נאלץ אברהם לעמוד במבחן שמציב לו האל שרוצה לדעת את ליבו, ורוצה לראות אם הוא יציית לו ויפחד ממנו. אברהם מגיב בדממה מוחלטת ואינו מטיל ספק ברצון האלוקי. הוא קם מוקדם בבוקר שלמחרת, אוכף את חמורו, לוקח שניים מעוזריו, חותך את העץ ויוצא לדרך. כל אלה הן מילות פעולה, המרמזות על פעילות אך לא מעידות דבר על רגשותיו- באמצעות התמקדות במעשיו של אברהם, מדגיש הטקסט את צייתנותו ואמונתו השלמה בה'. כך גם במקרה של איוב אשר מוכיח את אמונתו המלאה בה' למרות סבלו: " ה' נָתַן וה' לָקָח, יְהִי שֵׁם ה' מְבֹרָךְ" (איוב א: כ"א).
רעיון ההיסטוריה המעגלית חוזר בין הסיפורים אשר חולקים מוטיבים דומים, וכך גם בגוף הסיפור עצמו. למשל, סיפור עקדת יצחק הינו הסיפור המקראי היחיד בו משמש הביטוי "לך לך"; כאשר שמע אברהם לראשונה פקודה זו, הוא התבקש להניח לכל ולהיפרד מעברו; בהקרבה שמתבקש להקריב הוא מתבקש להפריד את עצמו מעתידו.
