בעשורים האחרונים חלה עלייה דרמטית בתעסוקת אימהות וכתוצאה מכך גם בשימוש במסגרות חינוך לפעוטות. מגמה חברתית זו מעוררת דיון נרחב לגבי ההשלכות לטווח הקצר והארוך של טיפול מחוץ לבית על התפתחות ילדים צעירים, חיי המשפחה והחברה כולה. מעונות יום מהווים מסגרת חינוכית ראשונה לילדים טרום גיל בית הספר. בישראל כיום נכללים גני ילדים עירוניים במסגרת חוק חינוך חובה החל מגיל שלוש. בנוסף, מסגרות שונות קולטות מדי יום מאות אלפי ילדים מגיל כמה חודשים עד גיל שלוש. במרבית המסגרות לגיל הרך מעבירים הילדים יום שלם בין השעות 8-7 בבוקר ועד לשעות אחר הצהרים בסביבות 17-16. בשעות אלו נתונים הילדים לטיפול של אנשי צוות ההופכים לדמויות משמעותיות ביותר בחייהם. הצוות מופקד על רווחתם הפיזית, הקוגניטיבית והרגשית של פעוטות הנמצאים בשלב קריטי בהתפתחותם. כמו כן, הלמידה הרגשית-חברתית של ילדים מתרחשת בעיקר תוך כדי אינטראקציה עם הדמויות המטפלות.
מציאות זו מעלה שאלות לגבי גורמי המגן והסיכון אליהם נחשפים ילדים הנמצאים במסגרת טיפול מחוץ לבית. גורמים אלה כוללים את איכות הטיפול, מספר השעות במסגרת, מספר אנשי הצוות ביחס למספר הילדים וכו'. בדיקת ההשפעה של מסגרות לגיל הרך התמקדה עד היום בעיקר בהתפתחות קוגניטיבית וחברתית למרות חשיבותו של המרכיב הרגשי בהתפתחות ילדים צעירים. המאמר מבקש למקד את המבט בהיבט הרגשי של השפעת המסגרת על התפתחות בגיל הרך.
הילדות המוקדמת מהווה תקופה קריטית בחיי האדם מבחינה תהליכים רגשיים מעצבים. עד גיל בית הספר מרבית הילדים מתחילים להבחין בין רגשות חיוביים לשליליים וללמוד כיצד לווסת את רגשותיהם.