סיכום המאמר:
Møller: School leadership in an age of accountability: Tensions between managerial and professional accountability
מנהיגות בבתי הספר בעידן האחריותיות: המתח שבין אחריותיות מנהלתית ואחריותיות מקצועית
מבוא
הדיון על מדיניות חינוכית מתייחס לבית הספר כיחידת הניתוח, דבר המרמז על הציפיות החדשות מדיווח ציבורי, כאשר אחריותיות הוא המושג בו נהוג להשתמש. אחריות הינה המחויבות המקצועית של מורים ומנהלים לדעת להסביר מה שהתרחש בתחום עליו הם אמונים, ואילו אחריותיות היא פרקטיקה היררכית של בירוקרטיה, בה אמון הציבור ניתן בתמורה לפירוט המענה לביצוע דרישות. בלקמר ורנסון טוענים כי אחריותיות בחינוך מתמקדת בימינו ברגולציה, והיא חדלה להיות כלי בידי המערכת והפכה למרכיב שלה. המדינה הבירוקרטית הפכה למדינה ה"מעריכה".
חלקו של שינוי זה נובע מהתנועה להפרטת המערכת החינוך, המתמקדת בשאלות העוסקות ביכולתן המקצועית של המורים בלבד. בימין טוענים כי ריכוזיות בבתי הספר מאפשרת ניצול של כוח והשפעה על התלמידים אשר מחייב פיקוח וריסון. בשמאל טוענים כי הפרטת מערכת החינוך תעמיק את הפערים ותביא לכך שמי שידו משגת יוכל לקנות חינוך טוב יותר ומערכות חינוך כושלות לא יאלצו לשאת באחריות להיותן כאלה. הפרטת המערכת שמה במוקד הסוגיה את הקונפליקט שבין הפוליטי למקצועי בשליטה על החינוך.
בחברה המודרנית מקובל כי בעלי עניין ידרשו ויקבלו מידע הנוגע לתהליכים חינוכיים בבית הספר ותוצאותיהם. בשנים האחרונות מקובל לבצע הערכה חיצונית של הישגים חינוכיים ולא לסמוך על יכולתם המקצועית של מורים אלא על סולם הערכה שהורכב מחוץ לפרופסיה. ההבנה החדשה של אחריותיות מתייחסת לתוצאותיהם של התלמידים כקריטריון להערכת שיטות הלימוד ומבססת את בית הספר כולו כיחידה של הישג מוסדי.
המאמר בוחן את מסגרת האחריותיות אשר מאפשרת למידה. הוא מתחיל בביאור המושגים רפורמות מבוססות-מדד ואחריותיות וממשיך בדיון על הקשר שבין אחריותיות לשיפור ביה"ס. לבסוף, הוא מציע כמה תשובות לשאלה מה יאפשר למורים ומנהלים לקחת סיכונים ולהיות יצירתיים בכל הנוגע לשיפור בית הספר.
