המודל האקולוגי הינו מודל תיאורטי המתמודד עם מורכבות ההסברים האינדווידואלים בילדים. הגורמים הפנים אישיים של הילד מבטאים את הפוטנציאל ההתפתחותי שלו, ואילו הגורמים הבין אישיים משקפים מיגוון של תת- מערכות באקולוגיה הכללית של הילד. בין מאפייני הילד לבין כל תת מערכת כזו מתקיימים יחסי גומלין מורכבים )רוזנטל, מ., ל. וצור, 2008).
מערכת המיקרו- הסביבה הקרובה והמיידית בה הילד חי וגדל, סביבה המשפיעה ישירות על התפתחות הילד. לדוגמא: ילד בעל כישורים מולדים למוזיקה ועניין בנגינה על גיטרה. בני משפחתו לא תומכים בכישרון של הילד ומכנים זאת "בזבוז זמן". הילד הוא הקטן במשפחה, אחיו הגדולים עובדים במקצועות ריאליים, וכך גם הוא בעתיד. בית הספר תומך בילד ומשתמש בכישרונו לצורך טקסים, אולם מגדירים את הכישרון כ"פנאי"- פיתוח כישרון הילד לא על חשבון הלימודים. הבית של הילד מספק סביבה פיזית נוחה ללימודי הגיטרה, אולם אין תמיכה ברצונו להמשיך את לימודי המוסיקה. המסגרת החינוכית תומכת בלימודי המוסיקה, אך כתחביב. המצב הרגשי של הילד הפכפך. הוא יודע על כישרונו והמורים נהנים מנגינתו, אך הוא מבין כי האהבה למוסיקה היא זמנית ולא תחליף ללימודים הפורמאליים. יש לזכור כי התנאים הסוציאליים של המשפחה טובים, אין צפיפות, ריבוי ילדים או מחסור כספי. המערכת הפנימית מספקת לו כר למתח רב בשל הדיאולוג בינו לבין המורים וההורים לגביי האהבה לנגינה.
מערכת המקרו- "מערכת כוללת", עניינה הנתונים הגיאו- פוליטיים, מאפייני התרבות, החברה, המשטר והכלכלה בהם מתקיימות כל המערכות האחרות של הילד.