אחת מהתופעות המעניינות והמשמעותיות של המהפכה התעשייתית, ושל הכלכלה הגלובלית אשר התפתחה בהדרגה בעקבותיה, הינה ההפרדה המובנית בין הצרכן ליצרן, וריחוקו של היצרן, שכעת נתפס כארגון, מתוך הקהילה שמתוכה גדל, אשר העניקה לארגון את המרחב, את הכלים ואת כוח האדם אשר אפשר ומאפשר לו להתקיים ולשגשג (Saeidi, Sofian, Saeidi, Saeidi & Saaeidi, 2015). בדיוק בהקשר הזה, בעשורים האחרונים נרשמת מגמה, או תפיסה חדשה-ישנה, הקובעת כי הארגון צריך לראות את עצמו כחלק אינטגרלי מהקהילה בה הוא נמצא ופועל שכן זו הקהילה אשר מהווה את כוח עבודתו, וכי הוא, כמו כל אזרח אחר, אחראי (רק בעוצמות משמעותיות הרבה יותר) על האופן שבו כולם גרים יחדיו בקהילה אחת אשר לה מערכת סביבתית שיש לשמור עליה למען בריאות התושבים והעובדים גם יחד (Wang, Chen, Yu & Hsiao, 2015).
עם זאת, התפיסה הקהילתית החדשה אשר הולכת וצוברת תאוצה וחשיבות בשנים האחרונות, הינה רק תופעה סביבתית ומענה לדיון הנעוץ באופן שבו ארגונים מפצים את קהילתם (והארגונים הבינלאומיים – את הקהילה האנושית הגלובלית) על הנזק הסביבתי שאלו יוצרים, לטובת התעשרות ושגשוג כלכלי וחברתי, אלא כזה המבקש להחזיר לארגון את ממדיו הראשוניים הקהילתיים, ככזה הצומח מתוך הקהילה, ולכן האינטרס שלה, צריך להתאים לאינטרס הארגוני (Frynas & Yamahaki, 2016).
מבוא
1. תרומה לקהילה כביטוי של אחריות תאגידית
1.1 אחריות תאגידית – רקע
1.2 סוגים של תרומה לקהילה והכלכלה הסביבתית
1.3 יישום של אחריות תאגידית
2. בחינה של המושג ׳ביצועי חברות׳
2.1 התפתחותו וחשיבותו של המושג ביצועי חברות
2.2 מאפיינים
2.3 שיפור ופיתוח של ביצועי הארגון וחשיבותו
3. דיון – השפעת התרומה לקהילה על ביצועי חברות
4. סיכום המחקר העיוני
4.1 תרומה אקדמית
4.2 משמעויות עבור מנהלים
מקורות
