בעידן הנוכחי, ידע הפך, בממד העסקי וגם שלא בממד העסקי, לאחד הגורמים, אם לא הגורם המשמעותי ביותר בחיינו. נתונים, על פי רבים, הינם בעלי הערך הגדול ביותר ליכולת של אדם, של חברה, ואף של ארגון לשגשג, להתפתח, ולגדול – ערכית וכלכלית. תפיסה זו נחשבת כיום לגישה המובילה בעולם, המעניקה לימינו את הכינוי ׳עידן הידע׳, שבו תופס הידע את המקום המרכזי בחשיבותו מעל לכל מרכיב אחר, ואף במובנים רבים מהווה את הפער בין מעמדות, ארגונים ואנשים. ידע, מהווה למעשה את הגורם המרכזי המביא לכדי פעולה, שינוי או תגובה (Mao, Liu, Zhang & Deng, 2016).
עם זאת, שיתוף וניהול של ידע נחשב לסוגיה מסובכת ומורכבת, התלויה בגורמים רבים, אשר הובילה ארגונים, בעיקר הגדולים שבהם, לפתוח מחלקות של ניהול ידע. תוך השקעה שמגיעה על למיליוני דולרים בכלים ובלמידה שתביא את הארגון לכדי שליטה על הידע שברשותה, הבנת ערכו, ואיתור הידע שאינו ברשותה אשר היא זקוקה לו. ניהול של ידע עוסק ביכולת לשנות את מאפייניו כדי שיתאים ויאפשר לארגון את היכולת להתחרות בצורה הטובה ביותר (Marjanovic & Freeze, 2012).
עבודת מחקר עיונית זו תבדוק את האופן שבו שיתוף ידע והיכולת לפעול בצורה שיתופית עם ידע הארגון (עם הידע שברשותו ומה שלא ברשותו), כדי לפעול לכדי יתרון תחרותי. לכן, שאלת המחקר של עבודת מחקר זו הינה ׳מה השפעת אופן ניהול ושיתוף הידע על היתרון התחרותי של חברות?׳
1. מבוא
2. שיתוף וניהול ידע
2.1 רקע – הגדרה של ידע בארגונים
2.2 ניהול ידע בארגונים
2.3 שיתוף ידע בארגונים
3. משמעותו של היתרון התחרותי
3.1 יתרון תחרותי – רקע
3.2 מאפיינים של יתרון תחרותי
3.3 השפעות על היתרון התחרותי
4. הקשר בין שיתוף וניהול ידע על היתרון התחרותי
5. סיכום
6. מקורות
