המסוגלות העצמית נחשבת למדד, המתאר את תפיסתו של האדם כלפי עצמו וכלפי יכולתו לבצע את עבודתו (אם ברמת משימה ספציפית, ברמת התפקיד או ברמת תפקידים פוטנציאליים אליהם הוא שואף להתקדם), לצד תפיסתו את האופן שבו אחרים רואים אותו (Peng & Mao, 2015). המסוגלות העצמית, יש את הנטייה לפגוע בביצועי העובד, ולהביא אותו להתעכב ביכולת התקדמותו. כאשר אנחנו מסתכלים על סוגים של התנהגויות אינדיווידואליות כמו למשל, רמת הביצועים של הפרט בעבודתו, ואנו מחפשים הבדלים בינאישיים כמסבירים את ההתנהגויות הללו, המטרה שלנו היא בעצם למצוא הבדלים שיטתיים בין בני האדם, שיכולים להסביר את ההבדלים בהתנהגויות שלהם, וזהו אכן נושאו של הקורס. באופן דומה, גם ההערכה העצמית, אשר מתייחסת לתפיסה הרגשית והכללית יותר של העובד כלפי עצמו, מסתמנת כגורם משמעותי בדרך אל ביצועים גבוהים יותר בעבודה, אשר עבודה זו תבחן (Widyawati, Sujana & Sukadana, 2018).
הקשר בין שלושת המשתנים האלו נחקר רבות, לכן בעבודתנו נוסיף 2 משתנים מתערבים, התאמת אדם-תפקיד והתאמת מנהל-אדם, על מנת לבחון כיצד הם משפיעים על עוצמת וטיב הקשר שבין הערכה עצמית ומסוגלות עצמית לבין ביצועי הפרט בעבודה. כלומר המשתנים המתערבים יוסיפו לנו מעטפת תאורטית נוספת בתהליך הבירור שלנו. המשתנה התאמת עובד-מנהל, יספר כיצד סביבת העבודה שלו, ובפרט המנהל הישיר של העובד, משפיע עליו, על התפקוד שלו, על תחושת המסוגלות שלו, ועל ההערכה העצמית שלו (Kim & Kim, 2013).
מבוא
1. סקירת ספרות
1.1 המשתנים הבלתי תלויים – מסוגלות עצמית והערכה עצמית
1.1.1 מאפיינים ומדדים
1.1.2 גורמים למסוגלות עצמית והערכה עצמית
1.2 המשתנה התלוי – ביצועי העובד
1.2.1 מאפיינים ומדדים
1.2.2 גורמים המשפיעים על ביצועי העובד
1.3 המשתנים המתערבים – התאמת עובד והתאמת מנהל
1.3.1 התאמת עובד-תפקיד
1.3.2 התאמת עובד-מנהל
1.4 מחקרים עדכניים על הקשר בין מסוגלות עצמית, התאמה וביצועי עובד
2. שיטות המחקר
2.1 המדגם
2.2 כלי המחקר
2.2.1 המודל המחקרי
2.2.2 משתני המחקר ואופן מדידתם
2.3 הליך המחקר
3. ממצאים
3.1 סטטיסטיקה תיאורית
3.2 בחינת השערות המחקר
3.3 בחינה דמוגרפית
4. דיון ומסקנות (3 עמ׳)
4.1 בין זהות עצמית לזהות משימתית
4.2 בין התאמה לביטחון
4.3 מגבלות המחקר והמלצות למחקרי המשך
5. מקורות
נספחים
נספח א׳: שאלון המחקר
נספח ב׳: תדפיסי SPSS
