1.מבוא
פריפריה היא מושג שמשמש, הן בהקשר סוציולוגי והן בהקשר הגיאוגראפי, לצורך תיאור של שוליות (גוטווין 2014). שוליותה של הפריפריה מוגדרת, בישראל ובעולם, על-פי מדד פריפריאליות אשר משקלל משתנים כגון נגישות לתעסוקה, תרבות, בריאות וכיו"ב, וכן על-פי מידת קרבתה או נגישותה אל אזורים מרכזיים יותר. ברם, במהלך מגיפת הקורונה חלק מהיתרונות והחסרונות המהותיים לכאורה של הפריפריה ושל המרכז נשחקו עקב הסגירה המלאה או החלקית של אתרי התכנסות – אם מטעם צו חוקי ואם מתוך חשש של התושבים מפני התקהלויות, וכן עקב המעבר לעבודה מרחוק, ככל שהדבר התאפשר.
בכך התברר כי הנגישות לתעסוקה האיכותית של המרכז אפשרית עבור אליטה גלובאלית של עובדי שירותים מדידים ועתירי ידע (Skilled Scalble Services או SSS, Althoff et al. 2021) גם ללא העלות הגבוהה של מגורים בתחומו – הן מבחינת עלות הנדל"ן והן מבחינת איכות הדיור שזמינה בעיר צפופה וסואנת, לצד איבוד חלק ניכר מיתרונותיה של העיר הגדולה בתנאים של סגר. מחקרים ראשוניים שנעשים בימים אלו מצביעים על מגמה של פרבור, אותה הם מקשרים עם התופעות המנויות לעיל (למשל, Liu & Su 2021, Althoff et al. 2021), אשר בהתאמה עם הספרות עד כה, יובהר להלן כי לא רק שאינם מחזקים את הפריפריה החברתית והגיאוגראפית, אלא אף מחלישים אותה (Liu & Su 2021).
