מאמר זה טוען כי גודלו של משק הבית הישראלי הינו גורם משמעתי לשיעור העוני הגבוה במדינת ישראל. שיעור הילודה בישראל הוא הגבוה ביותר בעולם המפותח, וכתוצאה מכך (בין גורמים אחרים) ישראל היא המדינה בעלת שיעור העוני הגבוה ביותר בעולם המפותח. לאורך המאמר אני אציג סימוכין לטענה זאת, הנשענת על הספרות האקדמית בתחום חקר העוני, כמו גם על נתונים מישראל ומהעולם.
תחילה, תובא סקירת ספרות תיאורטית אודות הקשר בין עוני לבין גודל המשפחה. לאחר מכן אשווה בין נתוני העוני והילודה של ישראל לשאר העולם המפותח, ואדון במדיניות עידוד ילודה שקיימת בישראל ובמדינות שונות. לבסוף אציג הצעה לפיתרון שעשוי למתן את הבעיה לאורך זמן.
הקשר בין גודל המשפחה לבין עוני
קיימת ספרות נרחבת על עוני והגורמים לו, המנסה להסביר את העוני באמצעות תיאוריות שונות. ניתן לחלק בגסות את הגורמים המקשרים בין משפחה לבין עוני לשני הסברים עיקריים: מבניים ותרבותיים (Stock et al., 2014). לענייננו חשובים בעיקר הגורמים המבניים. הסבירות שאדם יחיה בעוני מושפעת באופן ניכר ממאפיינים שונים של משפחתו. אחד הממצאים המובהקים והעקביים ביותר הוא שאדם הוא בעל סיכון מוגבר באופן משמעותי לחיות בעוני, ביחד לאוכלוסייה הכללית, אם משפחתו מאופיינת באחד מהמאפיינים הבאים: משפחה חד הורית; משפחה גדולה – עם שלושה ילדים או יותר; או שלפחות אחד מהמבוגרים בה הוא בעל מוגבלויות (Culliney et al., 2013). מדובר בדפוס אשר חוזר על עצמו בזמנים ובמקומות שונים (Levanon et al., 2021).
