מאמר זה עוסק בקשר שבין מערכת ההשכלה הגבוהה, ובפרט המחקר ופיתוח האקדמי, לבין החדשנות והצמיחה הכלכלית במשק. בשנים האחרונות, ניכרים סימני הידרדרות במעמדה של האקדמיה הישראלית בעולם. למגמה זו ישנה השפעה על היכולת לתמוך בכלכלה מודרנית וחדשנית. ראשית, נעסוק בקשר בין המחקר האקדמי לצמיחה ולחדשנות, ונראה כי ההשקעה הציבורית במחקר האקדמי היא חיונית לצמיחה בת-קיימא וארוכת-טווח. לאחר מכן נבדוק את מצבה של האקדמיה בישראל, ונעמוד על הגורמים להידרדרות. לבסוף נציע המלצות למדיניות בתחום, מתוך דוחות ועדות שבחנו את הסוגיה בשנים האחרונות.
מימון ציבורי למחקר אקדמי הוא שנוי במחלוקת, מכיוון שלעתים קרובות נראה שאין לו תועלות מיידיות. עם זאת, התועלת הכלכלית לחברה עשויה להיות גדולה למדי ביחס לסכומים המושקעים, מכיוון שהתקדמות בידע המדעי יכולה לשרת את המחקר היישומי. המחקר המדעי הבסיסי המבוצע באוניברסיטאות מונע לעתים ממניעים 'טהורים' של הרחבת הידע האנושי, והתועלת הכלכלית שלו תצמח זמן רב לאחר מכן. כפי שמוקיר (Mokyr, 2005) מציין, נילס בוהר לא חשב על מכונות MRI או טכנולוגיית לייזר כשהוא פיתח את פיזיקת הקוואנטים. גם מזוקטו (Mazzucato, 2015) מספק כמה מקרי מבחן המדגימים את חשיבות המחקר במימון ציבורי. למשל, הטכנולוגיות שהופכות את הסמארטפון ל"חכם" – האינטרנט, ניווט לווייני, מסכי מגע, סירי – כולן פותחו במימון ציבורי.
יתרונותיו של המחקר האקדמי חורגים מעבר למדעים המדויקים והטכנולוגיים. התובנות בתחומי מדעי החברה יכולים לסייע למקבלי ההחלטות, לחסוך בכספים ממשלתיים ולשפר את ההזדמנויות לצמיחה כלכלית.
