פתח דבר
אי-שוויון מגדרי בתחומים כגון תנאי שכר, מגזרים של פעילות כלכלית, הפרדה והתבדלות תעסוקתית ומקצועית, ושיעור השתתפות ב כוח העבודה הם מאפיינים קבועים למדי בשווקי העבודה ברחבי העולם (ILO, 2009). זה מודגם בצורה טובה באמצעות הטענה ששיעור ההשתתפות בכוח העבודה העולמי בשנת 2008 הייתה 65.1 אחוזים לכלל האוכלוסייה, וכאשר בודקים השתתפות מגדרית מסתבר שמדובר ב- 77.5 אחוזים לגברים ו- 52.6 אחוזים לנשים. עם זאת, יש לציין גם כי שיעורי ההשתתפות בכוח העבודה עבור גברים ועבור נשים הראו סימנים של טרנספורמציה בעשורים האחרונים, אם כי בקצב איטי מאוד (ILO, 2014).
לפי ארגון העבודה הבינלאומי (ILO, 2014) פערים מגדריים בתעסוקה ממשיכים להיות גדולים בארצות המתפתחות, עם מגמה כללית של המשך התרחבות הפערים, בעבודה זו נעמוד על סוגיית השתתפותן של נשים ערביות בכוח העבודה הישראלי, וננסה למצוא פתרונות להגברת שיעור זה. ושמחסור בעבודות הגונות הוא הגורם העיקרי לעוני ולאי-יציבות חברתית. כמו כן, גישה לעבודה יצרנית והגונה היא חיונית עבור כולם- עבודה נחשבת לדרך הטובה ביותר להוציא משפחות מעוני (OECD, 2010).
השתתפות נשים ערביות בכוח העבודה במזרח התיכון ובישראל
ברחבי העולם באופן כללי, ייתכן שההיבט הבולט ביותר בשנים האחרונות הנוגע להשתתפות נשית בכוח העבודה, הוא מגמת העלייה הקבועה והליניארית (Cohen et al., 2009). עם זאת, שיעור ההשתתפות הנשי האזורי הנמוך ביותר שייך למזרח התיכון, עם שיעור נמוך באופן בולט של 21.3 אחוזים (בניגוד ל- 68.8 בקרב גברים).
